פסחים פרק ו' משנה א'. משנה זו עוסקת בדברים הקשורים בקרבן הפסח שדוחים את השבת. ידוע לנו שהקרבת קרבן פסח מותרת בשבת, אולם היבטים מסוימים שבה ניתן לעשות בשבת, ואילו היבטים אחרים אין לעשותם.
המשנה פותחת: "אלו דברים בפסח שדוחין את השבת" - אלו הם הדברים בקרבן הפסח הדוחים את השבת כאשר חל הארבעה עשר בניסן בשבת, ביום שבו אמורים להביא את הקרבן.
הדברים הדוחים את השבת:
"שחיטתו" - שחיטת הקרבן.
"וזריקת דמו" - זריקת הדם על המזבח. זריקת הדם אינה אסורה מן התורה, ולכל היותר יש בה איסור מדרבנן. למעשה מסבירים התוספות שזריקת הדם נזכרה כאן אגב שחיטתו בלבד, שכן אין בעשייתה בשבת שום איסור כלל.
"ומיקוי קרביו" - ניקוי המעיים מן הצואה שבתוכם. אם היו משאירים אותה במעיים עד הערב, היו המעיים מתקלקלים; ניתן לאכול את המעיים כשמנקים אותם, אך אם משהים אותם זמן רב הם נפסדים. לפיכך מנקים אותם בשבת. מוסבר שאיסור זה הוא מדרבנן, משום שהוא דומה למלאכת דש - הוצאת דבר מתוך תכולתו הטבעית וריקונו ממקום גידולו הטבעי. אף שאסור מדרבנן, התירוהו כדי שלא יתקלקלו המעיים.
"והקטר חלביו" - הקטרת החלבים הקרבים על המזבח. אמנם הקטר החלב כשר כל הלילה, וניתן היה לעשותו במוצאי שבת, אך מכיוון שקיים הכלל "חביבה מצווה בשעתה", ומאחר שההלכה היא שהקטרה זו באה כחלק מקרבן הפסח, היא נעשית אפילו בשבת.
הדברים שאינם דוחים את השבת:
"צלייתו" - צליית קרבן הפסח.
"והדחת קרביו" - השטיפה הנוספת של המעיים. לא עצם הסרת הצואה, אלא ההדחה הנוספת, שאינה הכרחית. דברים אלו אינם דוחים את השבת, ויש לעשותם לאחר השבת.
המשנה ממשיכה ומונה שלושה דברים נוספים:
"הרכבתו" - נשיאת הכבש על הכתף והבאתו לבית המקדש.
"והבאתו מחוץ לתחום" - הבאתו מחוץ לתחום שבת.
"וחתיכת יבלתו" - הסרת יבלת העלולה להיחשב מום ופגם בקרבן.
"אין אלו דוחין את השבת" - אלו דברים שהיה אפשר לעשותם לפני השבת, ומשום כך אינם דוחים אותה; אין לדחות את השבת בגללם, שהרי היו יכולים להיעשות קודם לכן. כפי שנראה במשנה הבאה, זהו כלל שרבי עקיבא נוקט בו.
מחלוקת רבי אליעזר:
רבי אליעזר חולק ואומר שדברים אלו כן דוחים את השבת. שלושת הדברים הללו אינם אלא איסורי דרבנן: הרכבתו בתוך ירושלים והבאתו מחוץ לתחום הם מדרבנן, ואף חיתוך היבלת יכול להיעשות בדרך של דרבנן - שאם היא יבלת יבשה הרי זה מדרבנן, ואף אם היא לחה ניתן לחתכה בשינוי, בדרך מסורבלת, ובכך להפוך את האיסור לדרבנן. אף על פי כן סובר התנא קמא שאינם דוחים את השבת, ואילו רבי אליעזר סובר שהם דוחים אותה - מותר לחלל את השבת לצורך דברים אלו, כדי שניתן יהיה להביא את קרבן הפסח.