אנו ממשיכים במסכת פסחים, פרק ה', משנה י'. המשנה משלימה את תיאור סדר עבודתו של קרבן הפסח, ומשם עוברת לדון במצב מיוחד: ערב פסח שחל להיות בשבת.
המשך סדר העבודה:
"קרעו והוציא אימוריו" - לאחר ההפשט קורעים את דופן הכרס ומוציאים את האימורים, הם החלבים העתידים להיקטר על גבי המזבח.
"נתנו במגיס" - מניחים את האימורים במגיס, שהוא קערה גדולה.
"הקטירן על גב המזבח" - ומקטירים את אותם חלבים על גבי המזבח.
ערב פסח שחל בשבת:
בשנה רגילה, בתום העבודה שב כל אחד לביתו או למקום שהותו בירושלים, וצולה שם את קרבן הפסח שלו לקראת הסדר של אותו הערב. אולם כאשר ערב פסח חל בשבת, הטלטול בירושלים אסור מדרבנן, ואין באפשרותם לצאת כשקרבנות הפסח בידיהם. לפיכך מפרטת המשנה היכן ממתינה כל אחת משלוש הכתות עד צאת השבת:
"יצאה כת ראשונה וישבו להם בהר הבית" - הכת שסיימה ראשונה את עבודת קרבן הפסח יוצאת ויושבת בהר הבית, שהוא שטח מגודר שמותר לטלטל בו, וממתינה שם עד שתסתיים השבת.
"שנייה בחיל" - הכת השנייה, שאין לה מקום בהר הבית, ממתינה בחיל: האזור שמחוץ לחומת העזרה.
"ושלישית במקומה עומדת" - הכת השלישית נשארת בעזרה ועומדת במקומה.
המפרשים מדייקים בלשון שנקטה המשנה בכת השלישית - "במקומה עומדת" דווקא, ולא ישיבה כבכת הראשונה. מכאן שלא היה באפשרותם לשבת, שכן ההלכה היא ש"אין ישיבה בעזרה אלא למלכי בית דוד בלבד": אין רשות לשבת בעזרה אלא למלכים משושלת בית דוד, וכל שאר האנשים חייבים לעמוד בה בכל עת. משום כך, המתנתה של הכת השלישית נעשית בעמידה.
"חשך יצאו וצלו את פסחיהן" - משהחשיך והסתיימה השבת, יצאו כולם וצלו את קרבנותיהם במקומותיהם ברחבי ירושלים.
לסיכום: במשנה זו למדנו את המשך סדר העבודה - קריעת הקרבן, הוצאת האימורים, נתינתם במגיס והקטרתם על גבי המזבח; ואת דין ערב פסח שחל בשבת, שבו נמנע הטלטול בירושלים: הכת הראשונה ממתינה בהר הבית, השנייה בחיל, והשלישית עומדת במקומה בעזרה, מפני שאין ישיבה בעזרה אלא למלכי בית דוד. ומשחשכה, יצאו הכל וצלו את פסחיהם.