פסחים, פרק ג', משנה ח'. במשנה הקודמת דנו באדם שיצא לדרך לצורך מצווה ונזכר שיש לו חמץ בביתו, ובחנו לפי כל מקרה ומקרה אם עליו לחזור ולבער את החמץ או שדי לו בביטול. משנתנו ממשיכה באותו קו ודנה במקרה מקביל בבשר קודש.
המקרה שבמשנה:
"וכן מי שיצא מירושלים ונזכר שיש בידו בשר קודש" - אדם יצא מירושלים, ולאחר שכבר יצא נזכר שבידו בשר של קרבן. לדוגמה, בשר שלמים, שמותר לאוכלו בכל מקום בתוך ירושלים אך אסור לאוכלו מחוצה לה, והוא יצא ובשר זה בידו. ככלל, כאשר דבר מן הקרבן נפסל יש להשמידו ולשורפו, והמצווה היא לשורפו בבית המקדש. השאלה היא, אפוא, האם עליו לחזור ולשורפו בבית המקדש או לא.
"אם עבר את צופים - שורפה במקומה":
המשנה משיבה כי הדבר תלוי במרחק. 'צופים' הוא המקום הקרוי בפינו הר הצופים, ובלועזית Mount Scopus, ושמו נגזר מלשון צפייה - מקום תצפית שממנו ניתן לראות את הר הבית. זהו המקום שבו ממוקם בית החולים הדסה הישן. אם כבר עבר האדם נקודה זו והתרחק, שורף את הבשר במקום שבו הוא נמצא.
"אם לאו - חוזר ושורפה לפני הבירה בעצי המערכה":
אם אינו רחוק כל כך ועדיין קרוב לירושלים, חוזר ושורף את הבשר לפני הבירה, כלומר בבית המקדש. בגמרא במסכת יומא נחלקו מהי הבירה: רבי יוחנן אומר שהוא מקום מסוים בהר הבית, וריש לקיש אומר שכל בית המקדש קרוי הבירה. כך או כך, השריפה נעשית "בעצי המערכה" - בעצים המיועדים למערכה להישרף על גבי המזבח, ורשאי הוא להשתמש בהם.
"וכמה הן חסרן?" - שיעור החזרה:
מהו השיעור המחייב את החזרה, הן בחמץ והן בבשר הקודש שברשותו?
רבי מאיר אומר: "זה וזה בכביצה" - בשניהם השיעור הוא כגודל ביצה.
רבי יהודה אומר: "זה וזה בכזית" - בשניהם השיעור הוא כזית.
וחכמים אומרים: "בשר קודש בכזית" - בבשר הקרבן נקבע השיעור הקטן יותר, כזית, ואילו בחמץ השיעור הגדול יותר, כביצה.
יסודן של השיטות: שיעור כביצה הוא השיעור שאנו נוקטים בטומאת אוכלין - שחתיכת מזון מטמאת דבר אחר משיש בה כביצה, ובקריטריון זה נוקט רבי מאיר. רבי יהודה סובר שהאיסור לאכול דבר אסור הוא בכזית, ולפיכך הולכים אחר אותו שיעור.
חכמים חילקו את ההבדל: בשר הקודש נמדד בשיעור המחמיר של כזית מפני החומרה המיוחדת שיש בבשר קרבנות, החמור בדרכים רבות בדיני התורה. משום כך החמירו חכמים בבשר קודש שיהא חוזר אפילו על כזית, אף שאין בו כשיעור ביצה.
לסיכום: במשנה זו למדנו שהיוצא מירושלים ונזכר שבידו בשר קודש - אם עבר את צופים שורפו במקומו, ואם לאו חוזר ושורפו לפני הבירה בעצי המערכה. בשיעור המחייב חזרה נחלקו: רבי מאיר - כביצה בשניהם, רבי יהודה - כזית בשניהם, וחכמים - בשר קודש בכזית וחמץ בכביצה, מפני חומרתו של בשר קרבנות.