המשנה ממשיכה בתיאור סדר ליל הפסח. לאחר שהובאה הקערה על כל פריטיה לפניו, מוזגים לו כוס שני של יין. לפי הבנה מסוימת, וכך אכן נוהגים למעשה, הקערה שהוזכרה במשנה הקודמת הוסרה מן השולחן והוחזרה למקומה - כדי שהילדים יבחינו בשינוי וישאלו.
"וכאן הבן שואל" - שאלות המה נשתנה:
בשלב זה שואל הבן את אביו את שאלות ה"מה נשתנה", ואם אין הילד יודע לשאול - אביו מלמדו. ואלו הן ארבע השאלות: "מה נשתנה הלילה הזה מכל הלילות?"
מצה: שבכל הלילות אנו אוכלים חמץ או מצה, והלילה הזה - מצה בלבד.
מרור: שבכל הלילות אנו אוכלים שאר ירקות, והלילה הזה - מרור. ואין אומרים "כולו מרור", משום שבתחילת הסדר נאכלת כמות מועטת של ירק לצורך הכרפס, אלא שהירק העיקרי הנאכל הוא המרור.
צלי: שאלה זו אינה בנוסח שבידינו, אך הייתה נוהגת בימי בית המקדש - שבכל הלילות אנו אוכלים בשר צלוי, מבושל היטב או מבושל כדרכו, והלילה הזה בשר צלי דווקא. וטעם הדבר, שקרבן פסח אינו נאכל אלא צלי ולא מבושל.
טבילה: שבכל הלילות אנו מטבילים פעם אחת, ולגירסה אחרת - אין אנו מטבילים אפילו פעם אחת. זוהי הדרך שבה משנה הגמרא את קריאת המשנה: שאין מצווה מיוחדת לטבול אפילו פעם אחת. והלילה הזה אנו מטבילים שתי פעמים - הכרפס במי מלח, והמרור בחרוסת.
השאלה שהתחלפה - שאלת ההסבה:
יש לציין שבנוסח שבידינו קיימת שאלה נוספת, שאותה מוסיף הרמב"ם: שבכל שאר הלילות אנו אוכלים בין בישיבה ובין בהסבה, והלילה הזה כולנו מסובין. ויש המבינים כי שאלה זו הוכנסה לנוסח בשלב מאוחר יותר, לאחר שכבר לא הייתה שייכת השאלה על הבשר הצלי. בזמן בית המקדש נהגו בני אדם להסב בקביעות בכל סעודה רשמית, ולפיכך לא היה בהסבה משום שינוי; ואילו כיום, שאין דרכנו להסב, הפכה ההסבה לדבר יוצא דופן, ומכאן נולדה השאלה.
"מתחיל בגנות ומסיים בשבח":
המשנה ממשיכה וקובעת כי האב מלמד את בנו לפי דעתו של הילד. כאשר אנו מספרים את קורות עמנו, אנו פותחים בגנות - בעובדה שאבותינו היו מתחילה עובדי עבודה זרה, וממשיכים ומתארים כיצד קירבנו הקדוש ברוך הוא לעבודתו ולבסוף גאל אותנו.
את הדרשות השונות שאנו קוראים בהגדה אנו לומדים מן האמירה שבפרשת מקרא ביכורים - האמירה שאדם נדרש לומר בשעה שהוא מביא את ביכוריו, פירותיו הראשונים, לבית המקדש. אנו נוטלים את אותם פסוקים המתארים את תולדות כלל ישראל ודורשים מהם נקודות שונות, עד שאנו משלימים את כל אותה פרשה ומסיימים את הדרשות הקשורות אליה.