נדרים פרק ג' משנה י"א: נדרים הנוגעים לצאצאים וגדולתה של מילה

האזנה לשיעור0:00 / 0:00

נדרים, פרק ג', משנה י"א. המשנה שלפנינו עוסקת בנדרים שבהם תולה הנודר את איסור ההנאה בשמה של קבוצה - בני נח, זרע אברהם, ישראל, ערלים ומולים - ומתוך כך היא ממשיכה ועוברת לשורה של מאמרי תנאים בשבחה של מצוות המילה.

"קונם שאיני נהנה לבני נח":

הנודר שלא ייהנה מבני נח - "מותר בישראל", מותר לו ליהנות מישראל. אף שגם בני ישראל הם מצאצאיו של נח, אין הם ידועים בשם זה אלא בשם 'בני ישראל'. "ואסור באומות העולם" - אסור לו ליהנות משאר האומות, שהן הן המכונות 'בני נח'.

"שאיני נהנה לזרעו של אברהם":

כאן הדין מתהפך: "אסור בישראל ומותר באומות העולם", ואפילו בבני ישמעאל. אף שהערבים הם צאצאיו של אברהם ממש, אין הלשון המקובלת מכנה אותם 'זרע אברהם', ובפרט שנאמר: "כי ביצחק יקרא לך זרע" - הזרע נקרא ביצחק דווקא. ולא כל יצחק בכלל זה, שהרי נאמר "כי ביצחק", ומכאן מיעוט - חלק מיצחק ולא כולו, ולפיכך אף בני עשיו אינם בכלל, אף שהם צאצאיהם של יצחק ושל אברהם כאחד.

הנודר הנאה מישראל, והנודר שלא ייהנו ממנו:

"שאיני נהנה לישראל" - שלא יקבל הנאה משום יהודי, ולפיכך "לוקח ביוקר ומוכר בפחות": עליו לקנות את החפצים ביותר משוויים ולמכור בפחות משוויים, כדי שלא תגיע לו הנאה מן העסקה.
"שישראל נהנין לי" - שלא ייהנו ישראל ממנו, ולפיכך הדין הפוך: "לוקח בפחות ומוכר ביותר", קונה בפחות ממחירו המקובל ומוכר ביותר ממחירו, כדי שלא תגיע הנאה לצד השני. וכל זה - "אם שומע לו", אם המוכר או הקונה מסכימים לכך, שהרי לא כל אדם ייאות למכור לו בפחות ולשלם לו יותר.

ואם נדר בשני הכיוונים כאחד - שלא ייהנה מישראל ושלא ייהנו ישראל ממנו - שוב אין בידו לנהוג בדרך של מכר ביוקר ובזול, ולא נותר לו אלא לשאת ולתת עם הנוכרים בלבד.

"ערל" ו"מול" - למי מתכוון הנודר?

הנודר שלא ייהנה מן הערלים - מותר בישראל ערלים ואסור בנוכרים מולים. ישראל שאין לו מילה, כגון מי שמתו אחיו מחמת מילה ואין מלין אותו מפני סכנת נפשות, אף שמבחינה טכנית ערלתו קיימת, מבחינה הלכתית אין הוא יכול להסירה - ולפיכך אינו קרוי 'ערל'.
הנודר שלא ייהנה מן המולים - אסור בישראל ערלים ומותר בנוכרים מולים. אף שישראל זה לא נימול בפועל, עדיין הוא נמנה בקטגוריה של המולים; ולעומתו, נוכרי שנימול, אין העובדה הטכנית של מילתו מכניסה אותו לכלל 'מולים'.

טעם הדברים:

המשנה מנמקת: "שאין הערלה קרויה אלא לשם הגויים" - שם 'ערלה' נקרא על אומות העולם דווקא. שנאמר: "כי כל הגוים ערלים" - כל האומות נחשבות ערלים; ואילו על ישראל ממשיך הפסוק ואומר: "וכל בית ישראל ערלי לב", כלומר ערלת הלב, ואין זו אלא לשון תוכחה ומוסר לעם ישראל. וכן מצינו: "ויהי הפלשתי הערל הזה", וכן: "פן תשמחנה בנות פלשתים פן תעלזנה בנות הערלים" - הפלשתים והערלים היינו הך, ומכאן שהתואר 'ערל' מתייחס לנוכרי.

גדולה מילה - מאמרי התנאים:

מתוך העיסוק בעניין המילה מוסיפה המשנה שורה של מאמרים בשבח המצווה:

רבי אלעזר בן עזריה אומר: "גדולה מילה, שנתגנו בה הרשעים" - הערלה נחשבת גנאי, ובה מתגנים הרשעים, שנאמר: "כי כל הגוים ערלים".
רבי ישמעאל אומר: "גדולה מילה, שנכרתו עליה שלוש עשרה בריתות" - שבפרשת לך לך, שבה נצטווינו על המילה, נאמרה בה לשון 'ברית' שלוש עשרה פעמים.
רבי יוסי אומר: "גדולה מילה, שדוחה את השבת החמורה" - שאם חל היום השמיני בשבת, מלים אותו, אף על פי שיש בכך מלאכה בשבת, כפי שנלמד מן הפסוק.
רבי שמעון בן קרחה אומר: "גדולה מילה, שלא נתלה לו למשה הצדיק עליה מלוא שעה" - שאף על פי שהיו בידו של משה זכויות רבות, והוא הלך להציל את עם ישראל, משלא מל את בנו בזמן לא ניתן לו ויתור אפילו לרגע אחד, ומיד ביקש המלאך להורגו.
רבי נחמיה אומר: "גדולה מילה, שדוחה את הנגעים" - שהתורה אסרה לקוץ את הבהרת, ואין אדם רשאי להסיר את סימן הצרעת שבגופו; ואילו כאשר סימן הצרעת נמצא במקום המילה, מסירים את הערלה ואת הנגע עמה, ואף שבדרך כלל יש בכך איסור - כאן הדבר מותר.
רבי אומר: "גדולה מילה, שכל המצוות שעשה אברהם אבינו לא נקרא שלם עד שמל" - שנאמר בציווי המילה: "התהלך לפני והיה תמים", כלומר על ידי קיום הברית יגיע לשלמותו.

דבר אחר: "גדולה מילה, שאלמלא היא לא ברא הקדוש ברוך הוא את עולמו", שנאמר: "אם לא בריתי יומם ולילה, חוקות שמים וארץ לא שמתי" - אלמלא הברית לא היה הקדוש ברוך הוא קובע את חוקות השמים והארץ. מכאן שברית המילה היא המקיימת את העולם כולו.

לסיכום: במשנה זו למדנו כיצד נקבע היקפו של הנדר לפי הכינוי שבו נקט הנודר - 'בני נח', 'זרעו של אברהם', 'ישראל', 'ערלים' ו'מולים' - שהכול הולך אחר הלשון המקובלת ולא אחר הייחוס הטכני; וכן את דרכי המשא ומתן של הנודר הנאה מישראל או שלא ייהנו ממנו. מכאן עברנו למאמרי התנאים בשבח המילה: מגנותם של הערלים, שלוש עשרה הבריתות, דחיית השבת והנגעים, חומרת האיחור אצל משה, שלמותו של אברהם, ועד לקיומו של העולם כולו התלוי בברית.

המאמר המקורי

אות נדרים ג:יא

קוֹנָם שֶׁאֵינִי נֶהֱנֶה לִבְנֵי נֹחַ, מֻתָּר בְּיִשְׂרָאֵל וְאָסוּר בְּאֻמּוֹת הָעוֹלָם. שֶׁאֵינִי נֶהֱנֶה לְזֶרַע אַבְרָהָם, אָסוּר בְּיִשְׂרָאֵל וּמֻתָּר בְּאֻמּוֹת הָעוֹלָם. שֶׁאֵינִי נֶהֱנֶה לְיִשְׂרָאֵל, לוֹקֵחַ בְּיוֹתֵר וּמוֹכֵר בְּפָחוֹת. שֶׁיִּשְׂרָאֵל נֶהֱנִין לִי, לוֹקֵחַ בְּפָחוֹת וּמוֹכֵר בְּיוֹתֵר, אִם שׁוֹמְעִין לוֹ. שֶׁאֵינִי נֶהֱנֶה לָהֶן וְהֵן לִי, יְהַנֶּה לַנָּכְרִים. קוֹנָם שֶׁאֵינִי נֶהֱנֶה לָעֲרֵלִים, מֻתָּר בְּעַרְלֵי יִשְׂרָאֵל וְאָסוּר בְּמוּלֵי הַגּוֹיִם. קוֹנָם שֶׁאֵינִי נֶהֱנֶה לַמּוּלִים, אָסוּר בְּעַרְלֵי יִשְׂרָאֵל וּמֻתָּר בְּמוּלֵי הַגּוֹיִם, שֶׁאֵין הָעָרְלָה קְרוּיָה אֶלָּא לְשֵׁם הַגּוֹיִם, שֶׁנֶּאֱמַר (ירמיה ט) כִּי כָל הַגּוֹיִם עֲרֵלִים וְכָל בֵּית יִשְׂרָאֵל עַרְלֵי לֵב, וְאוֹמֵר (שמואל א יז) וְהָיָה הַפְּלִשְׁתִּי הֶעָרֵל הַזֶּה, וְאוֹמֵר (שמואל ב א) פֶּן תִּשְׂמַחְנָה בְּנוֹת פְּלִשְׁתִּים, פֶּן תַּעֲלֹזְנָה בְּנוֹת הָעֲרֵלִים. רַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה אוֹמֵר, מְאוּסָה עָרְלָה שֶׁנִּתְגַּנּוּ בָהּ הָרְשָׁעִים, שֶׁנֶּאֱמַר, כִּי כָל הַגּוֹיִם עֲרֵלִים. רַבִּי יִשְׁמָעֵאל אוֹמֵר, גְּדוֹלָה מִילָה שֶׁנִּכְרְתוּ עָלֶיהָ שְׁלֹשׁ עֶשְׂרֵה בְרִיתוֹת. רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר, גְּדוֹלָה מִילָה, שֶׁדּוֹחָה אֶת הַשַּׁבָּת הַחֲמוּרָה. רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן קָרְחָה אוֹמֵר, גְּדוֹלָה מִילָה, שֶׁלֹּא נִתְלָה לוֹ לְמֹשֶׁה הַצַדִּיק עָלֶיהָ מְלֹא שָׁעָה. רַבִּי נְחֶמְיָה אוֹמֵר, גְּדוֹלָה מִילָה, שֶׁדּוֹחָה אֶת הַנְּגָעִים. רַבִּי אוֹמֵר, גְּדוֹלָה מִילָה, שֶׁכָּל הַמִּצְוֹת שֶׁעָשָׂה אַבְרָהָם אָבִינוּ לֹא נִקְרָא שָׁלֵם, עַד שֶׁמָּל, שֶׁנֱּאֶמַר (בראשית יז), הִתְהַלֵּךְ לְפָנַי וֶהְיֵה תָמִים. דָּבָר אַחֵר, גְּדוֹלָה מִילָה, שֶׁאִלְמָלֵא הִיא, לֹא בָרָא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֶת עוֹלָמוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר (ירמיה לג), כֹּה אָמַר ה' אִם לֹא בְרִיתִי יוֹמָם וָלָיְלָה, חֻקּוֹת שָׁמַיִם וָאָרֶץ לֹא שָׂמְתִּי: If one says: The property of the descendants of Noah is konam for me, and for that reason I will not benefit from it, he is permitted to derive benefit from a Jew but prohibited from deriving benefit from the nations of the world. If one says: The property of the offspring of Abraham is forbidden to me, and for that reason I will not benefit from it, he is prohibited from deriving benefit from a Jew but permitted to derive benefit from the nations of the world. If one says: The property of a Jew is forbidden to me, and for that reason I will not benefit from it, he may purchase items from a Jew for more than the market price and may sell items to a Jew for less than the market price, so that he does not derive benefit from the transactions. If one says: Benefit from me is forbidden to a Jew, he may purchase items from a Jew for less than the market price and may sell items to a Jew for more than the market price, so that he does not derive benefit from the transactions. But although this would be permitted, they do not listen to him, i.e., people will generally not agree to deal with him in a manner that causes them a loss in every transaction. If one says: The property of a Jew is forbidden to me, and for that reason I will not benefit from them, and my property is forbidden to a Jew and they will not benefit from me, in this case he may benefit from the nations of the world but not from a Jew, and a Jew may not benefit from him. If one says: Benefiting from those who are uncircumcised is konam for me, he is permitted to derive benefit from uncircumcised Jews because they are not regarded as uncircumcised, but he is prohibited from deriving benefit from the circumcised of the nations of the world. Conversely, if he said: Benefiting from those who are circumcised is konam for me, he is prohibited from deriving benefit even from uncircumcised Jews and he is permitted to derive benefit from the circumcised of the nations of the world, as the term uncircumcised is used only to name the nations of the world, as it is stated: “For all the nations are uncircumcised, but all the house of Israel are uncircumcised in the heart” (Jeremiah 9:25), and it says: “And this uncircumcised Philistine shall be” (I Samuel 17:36), and it says: “Lest the daughters of the Philistines rejoice, lest the daughters of the uncircumcised triumph” (II Samuel 1:20). These verses indicate that ordinary gentiles are referred to as uncircumcised, regardless of whether they are actually circumcised. Rabbi Elazar ben Azarya says: The foreskin is repulsive, as is evident from the fact that the wicked are disgraced through it, as it is stated: “Behold, the days come, says the Lord, that I will punish all them that are circumcised in their uncircumcision: Egypt, and Judah, and Edom, and the children of Ammon, and Moab, and all that have the corners of their hair polled, that dwell in the wilderness; for all the nations are uncircumcised, but all the house of Israel are uncircumcised in the heart” (Jeremiah 9:25), which indicates that there is an element of disgrace associated with the foreskin. Rabbi Yishmael says: So great is the mitzva of circumcision that thirteen covenants were sealed with regard to it, for the word covenant appears thirteen times in the biblical passage that discusses circumcision (Genesis, chapter 17). Rabbi Yosei says: So great is the mitzva of circumcision that it overrides the strict halakhot of Shabbat, as circumcision is performed even if the eighth day following the birth of a son occurs on Shabbat, despite the fact that circumcision violates the prohibition of labor on Shabbat. Rabbi Yehoshua ben Korḥa says: Great is the mitzva of circumcision, as is evident from the fact that the punishment of Moses the righteous for not circumcising his son when he was capable of doing so was not postponed for even a full hour (see Exodus 4:24–26). Rabbi Neḥemya says: So great is the mitzva of circumcision that it overrides the prohibitions associated with leprosy. If leprosy is found on the foreskin of an infant, although it is generally prohibited to cut the afflicted area, it is permitted to do so to perform the mitzva of circumcision. Rabbi Yehuda HaNasi says: So great is the mitzva of circumcision that despite all the mitzvot that Abraham our Patriarch did, he was not called wholehearted until he circumcised himself, as it is stated at the time that the mitzva was given to him: “Walk before Me and you should be wholehearted” (Genesis 17:1). Alternatively, so great is the mitzva of circumcision that if not for it the Holy One, Blessed be He, would not have created His world, as it is stated: “Thus says the Lord: If My covenant be not with day and night, I would not have appointed the ordinances of heaven and earth” (Jeremiah 33:25), and the covenant that exists day and night is the covenant of circumcision, as it is always found on the person’s body.