לפנינו משנה א' בפרק ז' של מסכת נדרים, העוסקת בשאלה מה נכלל בגדר 'ירק' לעניין נדרים, ובמחלוקת התנאים בדבר הדלועין.
לשון המשנה ומחלוקת התנאים:
"הנודר מן הירק - מותר בדלועין" - לדעת תנא קמא, הנודר נדר מן הירק מותר בדלועין, שכן אין הדלועין נכללים בכלל 'ירק'; משמעות 'ירק' היא ירק עלים. "ורבי עקיבא אוסר" - לדעת רבי עקיבא הדלועין אסורים, לומר שהדלועין בכלל ירק הם. נמצא שהמשנה מביאה מחלוקת בין תנא קמא לרבי עקיבא, ומבארת את טעמי הצדדים.
ראיית חכמים:
חכמים, העומדים בשיטת תנא קמא שהדלועין מותרים, אמרו לרבי עקיבא: "והלא אומר אדם לשלוחו: קח לי ירק, והוא אומר: לא מצאתי אלא דלועין" - אדם השולח את שלוחו לשוק לקנות לו ירק, והלה חוזר ומדווח כי לא מצא אלא דלועין. מלשון הדיווח מוכח שאין הדלועין בכלל ירק, שהרי השליח מעיד על עצמו שלא מצא ירק.
תשובת רבי עקיבא:
"אמר להם: כן הדבר" - רבי עקיבא מודה שאכן כך הוא, שאין השליח קונה את הדלועין מדעת עצמו אלא חוזר ומדווח עליהם. אלא שיש לדקדק: "או שמא אומר הוא לו: לא מצאתי אלא קטנית?" - וכי יעלה על הדעת שישוב השליח וידווח שלא מצא אלא קטנית? קטנית פשיטא שאינה בכלל ירק, ואין אדם טורח להשיב על דבר שאינו שייך כלל לבקשה - כשם שלא ישיב שלא היה שם בקר, ולא ידווח על דבר שאין לו זיקה לירק.
"אלא שהדלועין בכלל ירק" - טעם הדיווח על הדלועין דווקא הוא משום שהדלועין נכללים בכלל ירק, אלא שאינם סוג הירק שהמשלח נתכוון אליו. לפיכך חוזר השליח ומודיע: כל שמצאתי הוא ירק מסוג דלועין, ויודיעני המשלח אם זהו רצונו אם לאו. "ואין הקטנית בכלל ירק" - ואילו הקטנית אינה בכלל ירק כלל, ועל כן אין מקום לדווח עליה.
פול המצרי - לח ויבש:
המשנה מסיימת בחילוק נוסף בגדרי ירק:
"ואסור בפול המצרי לח" - הנודר מן הירק אסור בפול המצרי כל עוד הוא לח, שכן במצבו זה נמנה הוא עם משפחת הירקות ולא עם משפחת הקטניות.
"ומותר ביבש" - משהתייבש, שוב אינו ממשפחת הירק אלא ממשפחת הקטניות, ולפיכך הנודר מן הירק מותר בו.
לסיכום: במשנה זו למדנו את מחלוקת תנא קמא ורבי עקיבא בנודר מן הירק - האם הדלועין בכללו. חכמים הוכיחו מלשון השליח "לא מצאתי אלא דלועין" שאין הדלועין בכלל ירק, ורבי עקיבא השיב כי אדרבה: עצם הדיווח מוכיח שהדלועין בכלל ירק, שהרי על קטנית לא היה מדווח כלל. עוד למדנו את החילוק בפול המצרי - אסור בלח, שהוא בכלל ירק, ומותר ביבש, שהוא בכלל קטנית.