נזיר פרק כ' משנה ז'. בדומה לשתי המשניות הקודמות, אף משנה זו עוסקת במקרה שבו אדם מקבל על עצמו נדר נזירות התלוי בשאלה עובדתית.
הכוי - ספק חיה ספק בהמה:
המשנה פותחת: "ראה את הכוי" - אדם רואה בעל חיים הנקרא כוי. הכוי היה מוטל בספק בהלכה, אם דינו כחיה או כבהמה: חיה היא בעל חיים שאינו מבוית, ובהמה היא בעל חיים מבוית. בין השניים קיימים הבדלים הלכתיים בכמה עניינים:
כיסוי הדם: בהמה שנשחטה - אין צורך לכסות את דמה; חיה שנשחטה - יש חובה לכסות את דמה. הצבי, למשל, הוא חיה, והפרה היא בהמה.
חלב: שומנים מסוימים בבהמה אסורים באכילה, ואילו אותם שומנים בחיה מותרים.
המקרה שבמשנה:
המשנה מתארת קבוצת אנשים שהלכו בדרך וראו כוי, וכל אחד מהם קיבל על עצמו נזירות התלויה בהגדרתו של אותו בעל חיים:
"הריני נזיר שזה חיה" - על תנאי שהכוי הוא חיה, בעל חיים שאינו מבוית.
"הריני נזיר שאין זה חיה" - על תנאי שאין זו חיה.
"הריני נזיר שזה בהמה" - על תנאי שזו בהמה.
"הריני נזיר שאין זה בהמה" - על תנאי שאין זו בהמה.
"הריני נזיר שזה חיה ובהמה" - על תנאי שזה גם חיה וגם בהמה.
"הריני נזיר שאין זה לא חיה ולא בהמה" - על תנאי שאין זה לא חיה ולא בהמה.
כל ההגדרות הללו נכונות: במובנים מסוימים הכוי נחשב בהמה, במובנים מסוימים חיה, במובנים מסוימים גם וגם, ובמובנים מסוימים לא זה ולא זה.
על כך מוסיפה המשנה שלוש קבלות נזירות נוספות, התלויות בנזירותם של הקודמים:
"הריני נזיר שאחד מכם נזיר" - על תנאי שאחד מהם נחשב נזיר.
"הריני נזיר שאין אחד מכם נזיר" - על תנאי שאף אחד מהאנשים שנמנו לעיל אינו נחשב נזיר.
"הריני נזיר שכולכם נזירים" - על תנאי שכל האנשים שנמנו לעיל נזירים.
"הרי כולם נזירים":
מסקנת המשנה היא שכולם נחשבים נזירים. לדעת בית שמאי כולם נזירים בוודאות, שכן לשיטתם נזירות בטעות היא נזירות: אף אם טעה האדם, ואף אם התנאי שהתנה אינו נכון, הוא נזיר. ולדעת בית הלל, כפי שלמדנו לדעת רבי שמעון, הרי הוא נזיר מספק - אין הכרעה אם הוא נזיר אם לאו. לפיכך עליו לנהוג בנזירות על תנאי, ולומר בצד: על הצד שאני נזיר, אהיה נזיר; ואם לא, הריני נזיר בהתנדבות.
לסיכום: במשנה זו למדנו על נזירות התלויה בהגדרתו של הכוי, שדינו מוטל בספק בין חיה לבהמה (לעניין כיסוי הדם ואיסור החלב), ועל שורת התנאים שהתנו ההולכים בדרך - בכוי עצמו ובנזירותם של חבריהם. המשנה קובעת ש"כולם נזירים": לבית שמאי בוודאות, מפני שנזירות בטעות נזירות היא, ולבית הלל מספק, ולפיכך ינהג בנזירות על תנאי ובהתנדבות.