נזיר, פרק א', משנה ז'. המשנה עוסקת באדם הנודר בנזיר במספר הקשור למניין ימות השנה, ובשאלה כיצד יש לפרש את נדרו.
לשון המשנה:
"הריני נזיר כמניין ימות החמה" - הנודר נדר זה, "מונה נזירות כמניין ימות החמה". כלומר, עליו לנהוג במספר נזירויות כמספר ימות השנה: שלוש מאות שישים וחמש נזירויות נפרדות, של שלושים יום כל אחת.
אין לטעות ולפרש שכוונתו לנזירות אחת הנמשכת שלוש מאות שישים וחמישה ימים; כוונתו לשלוש מאות שישים וחמש נזירויות שונות.
עדותו של רבי יהודה:
המשנה ממשיכה: "אמר רבי יהודה: מעשה שהיה" - היה אדם שנדר נדר כזה, וכיוון שהשלים את כל הנזירויות - מת. אותו אדם קיים שלוש מאות שישים וחמש נזירויות נפרדות, תקופה של מעל שלושים שנה, כדברי התנא קמא במשנה.
שיטת רבי במשנה ד':
הגמרא מבארת מה בא רבי יהודה להוכיח. במשנה ד' נחלקו התנאים באדם האומר שהוא נזיר כמניין השערות שבראשו:
תנא קמא: אלו נזירויות נפרדות.
רבי: אין זו אלא נזירות אחת ארוכה לכל שארית חייו, שהרי שערות ראשו מרובות בהרבה ממספר החודשים שבחייו, ונמצא שיהיה נזיר בנזירות אחת ארוכה כל ימיו.
מה הבין רבי יהודה בדעת רבי:
רבי יהודה הבין שרבי חולק אף במשנה שלנו, ושלדעתו האומר "הריני נזיר כמניין ימות החמה" מתכוון לשני אופנים אפשריים:
כל עוד השמש זורחת - כלומר כל ימי חייו.
שלוש מאות שישים וחמש כפול שלוש מאות שישים וחמישה ימים - מספר שאין אדם חי כמותו.
לפיכך בא רבי יהודה להפריך הבנה זו, והביא מעשה שהיה: אדם שהשלים בפועל את נדרו ורק לאחר מכן מת. מכאן שקיום הנדר אפשרי, ואין פירושו שהאדם נשאר נזיר כל חייו כדברי רבי, אלא שלוש מאות שישים וחמש נזירויות נפרדות, הניתנות להתקיים במהלך חייו של אדם על פני תקופה של יותר משלושים שנה.
לסיכום: במשנה זו למדנו שהאומר "הריני נזיר כמניין ימות החמה" מונה שלוש מאות שישים וחמש נזירויות נפרדות של שלושים יום, ולא נזירות אחת ארוכה. רבי יהודה, שהבין כי לדעת רבי כוונת הנודר לנזירות אחת לכל ימי חייו, הביא מעשה שהיה באדם שהשלים את כל נזירויותיו ואחר כך מת - הוכחה שהנדר בר-קיום כשיטת התנא קמא.