נזיר פרק ח' משנה א': הספק של שני נזירים

האזנה לשיעור0:00 / 0:00

נזיר פרק ח', משנה א'. לפנינו משנה ארוכה ומורכבת במיוחד, העוסקת בספק נזירות - ספק מיהו הנזיר שנטמא, וכיצד יוצאים שני הנזירים ידי חובתם למעשה.

המקרה שבמשנה:

"שני נזירים שאמר להן אחד: ראיתי אחד מכם שנטמא, ואין יודע איזה מכם" - שני אנשים קיבלו עליהם נדר נזירות, ובא אדם ואמר להם שראה שאחד מהם נטמא, אלא שאין הוא יודע מי מן השניים.

הגמרא מבארת את פרטי המקרה:

מקום הראייה: הנזירים עמדו ברשות היחיד, והעד לא היה עמהם אלא הביט ממרחק. שאם היו שלושה יחד, נחשב הדבר רשות הרבים, וספק טומאה ברשות הרבים - טהור, והיינו אומרים ששניהם טהורים. אך כאן מדובר בספק טומאה ברשות היחיד, ולפיכך יש להחמיר בשניהם.
"ואין יודע איזה מכם": הנזירים עצמם שותקים ואינם מביעים דעה, או שאף הם עצמם אינם יודעים. במקרה זה אנו מאמינים לעד שראה שאחד מהם נטמא, אלא שאין ידוע מי הוא.

פתרון הספק כששני הנזירים קיימים:

"מגלחין ומביאין קרבן טומאה וקרבן טהרה" - תחילה משלימים שניהם את ימי נזירותם, שכן הטהור שבהם אינו יכול לגלח את ראשו עד שישלים את נזירותו. לאחר ההשלמה מגלחים, אחד מהם כנזיר טמא והשני כנזיר טהור.

ואלו הקרבנות שהם מביאים:

קרבן טומאה: שתי ציפורים - אחת חטאת ואחת עולה - וכבש לאשם.
קרבן טהרה: כבשה לחטאת, כבש זכר לעולה, ואיל לשלמים.

ומתנים זה עם זה: "אם אני הוא הטמא - קרבן טומאה שלי וקרבן טהרה שלך, ואם אני הוא הטהור - קרבן טהרה שלי וקרבן טומאה שלך".

"וסופרין שלושים יום" - לאחר מכן סופרים שלושים יום נוספים. אנו עוסקים בנזירות של שלושים יום, שהיא הנזירות הסטנדרטית, ובה המקרה פשוט יותר. הצורך במנייה זו נובע מכך שאחד מהם היה נזיר טמא, ונזיר טמא לאחר שהביא את קרבן טומאתו חייב לספור שלושים יום לנזירות טהרתו.

"ומביאין קרבן טהרה" - ובשלב זה מביאים קרבן טהרה בלבד, ואומרים: "אם אני הוא הטמא - קרבן טומאה שלי וקרבן טהרה שלך, וזהו קרבן טהרתי", כלומר הקרבן שאנו מביאים עתה לאחר הגילוח השני הוא קרבן טהרתי; "ואם אני הוא הטהור - קרבן טהרה שלי וקרבן טומאה שלך, וזהו קרבן טהרתך".

מקרה שבו מת אחד הנזירים:

עד כאן הפתרון פשוט ומסודר. הקושי מתעורר במקרה של "מי שמת" - אם מת אחד הנזירים בטרם הספיקו להביא את מערכת הקרבנות הראשונה. הנזיר שנותר בחיים הוא ספק טמא, ואין הוא יכול להתנות על הקרבנות ולומר שהוא טמא או טהור, שהרי אין בידו לעשות את שניהם.

"אמר רבי יהושע: יבקש אחד מן השוק שיידור כנגדו בנזיר" - יבקש אדם מן השוק שידור נזירות כנגדו, ויאמר לו: "אם טמא הייתי - הרי אתה נזיר מיד, ואם טהור הייתי - הרי אתה נזיר אחר שלושים יום".

"וסופרין שלושים יום ומביאין קרבן טומאה וקרבן טהרה" - ואומר הנזיר שהוא בגדר ספק לאדם שהכניס עמו לנזירות: "אם אני הוא הטמא - קרבן טומאה שלי וקרבן טהרה שלך", שהרי אמרתי שאם אני טמא נזירותך מתחילה מיד, וכעת השלמת את נזירותך ועליך להביא קרבן טהרה. "ואם אני הוא הטהור - קרבן טהרה שלי", שהרי אמרתי שנזירותך אינה מתחילה אלא עתה, והקרבן שאנו מביאים עתה שלי הוא, "וקרבן טומאה בספק".

וכיצד ניתן להביא קרבן טומאה מספק?

חטאת העוף: אפשר להביאה על הספק, מפני שאינה נאכלת.
עולת העוף: אפשר להביאה על תנאי - אם הוא מחויב, תעלה לחובת נזירותו, ואם לא, תהיה נדבה.
אשם: אין מביאין אשם על הספק.

ונזיר טמא, כיוון שהביא את החטאת, רשאי להתחיל בנזירות טהרתו, שאין העולה והאשם מעכבים אותו מלהתחיל בה.

"וסופרין שלושים יום ומביאין קרבן טהרה" - ואומר: "אם אני הוא הטמא - קרבן טומאה שלי וקרבן טהרה שלך", שהרי אמרתי שאם אני טמא תהיה נזיר מיד, וקרבן הטהרה שהובא לפני שלושים יום היה שלך, "וזהו קרבן טהרתי" - שהבאתי קרבן טומאה, ספרתי שלושים יום של נזירות טהרה, וכעת בא קרבן טהרתי. "ואם אני הוא הטהור - קרבן טהרה שלי", קרבן הטהרה הראשון היה שלי, וקרבן הטומאה שהובא אז היה בספק, "וזהו קרבן טהרתך" - שהרי אמרתי שאם אני טהור, תתחיל נזירותך לאחר שלושים יום.

שיטת בן זומא:

"אמר לו בן זומא: ומי שומע לו שיידור כנגדו בנזיר?" - מי יסכים לעשות לו טובה גדולה כזו ולקבל על עצמו נזירות? זו ציפייה מרובה מדי, ולא ימצא אדם שיסכים לכך.

"אלא מביא חטאת העוף ועולת בהמה" - לפיכך יטפל הנזיר שנותר בספקו בעצמו, ובמקום מערכת קרבנות שלמה יביא קרבן אחד שייתן מענה לכל אחד מן הספקות. תחילה מביא חטאת העוף ועולת בהמה, ואומר: "אם טמא הייתי - החטאת מחובתי והעולה נדבה", שהחטאת היא מקרבנות הטומאה שאני מחויב בהם, והעולה אינה לנזירות אלא נדבה. "ואם טהור הייתי - העולה מחובתי והחטאת בספק", שהעולה באה על השלמת נזירותי (והוא עושה זאת לאחר שלושים יום), והחטאת נשארת בספק - ואמנם חטאת העוף באה על הספק, ואינה נאכלת.

"וסופר שלושים יום ומביא קרבן טהרה" - סופר שלושים יום נוספים, ואז יכול להביא את קרבן הטהרה השלם, כל קרבנות הטהרה, ואומר: "אם טמא הייתי - העולה הראשונה נדבה וזו חובה", שהעולה הראשונה הובאה בשעה שהייתי טמא והחטאת היא שעלתה לחובתי, ועתה שסיימתי את נזירותי אני חייב עולה. "ואם טהור הייתי - העולה הראשונה חובה וזו נדבה", שהעולה שהבאתי לפני שלושים יום היא שעלתה לחובתי, וזו שעתה תהיה נדבה, והחטאת הראשונה הייתה אף היא בספק, ואת שאר הקרבנות אני מביא כעת.

השיב לו רבי יהושע: לפי דרך זו נמצא שהוא מביא את קרבנותיו בשני חלקים - העולה הובאה לפני שלושים יום ושאר הקרבנות מובאים עתה, שלושים יום לאחר מכן; ואילו לדרכו של רבי יהושע, שיש אדם נוסף הדר עמו, ניתן להביא את כל הקרבנות יחד.

אולם הגמרא מעירה שאין כל בעיה בהבאת הקרבנות בנפרד כך, ורבי יהושע לא אמר את דבריו אלא כדי לחדד את התלמידים ולעוררם לחשוב. והמשנה מסיימת שהודו לו לבן זומא: אין מניעה לחלק את הקרבנות, ואין צורך לשכנע צד שלישי שיצטרף לנזירות.

לסיכום: במשנה זו למדנו את דין שני נזירים שהעיד עליהם אדם שאחד מהם נטמא ואין ידוע מי - ספק טומאה ברשות היחיד, שיש להחמיר בו בשניהם. הפתרון: משלימים את הנזירות, מגלחים, מביאים קרבן טומאה וקרבן טהרה בהתנאה ביניהם, סופרים שלושים יום ומביאים קרבן טהרה בהתנאה נוספת. במקרה שמת אחד מהם, סבר רבי יהושע שיבקש אדם מן השוק שידור כנגדו בנזירות ויתנה עמו; ובן זומא השיב שלא יימצא מי שיסכים, ולפיכך יביא בעצמו חטאת העוף ועולת בהמה בתנאי, יספור שלושים יום ויביא את קרבן הטהרה - וכך הלכה כבן זומא.

המאמר המקורי

אות נזיר ח:א

שְׁנֵי נְזִירִים שֶׁאָמַר לָהֶן אֶחָד, רָאִיתִי אֶחָד מִכֶּם שֶׁנִּטְמָא וְאֵינִי יוֹדֵעַ אֵיזֶה מִכֶּם, מְגַלְּחִין וּמְבִיאִין קָרְבַּן טֻמְאָה וְקָרְבַּן טָהֳרָה, וְאוֹמֵר, אִם אֲנִי הוּא הַטָּמֵא, קָרְבַּן טֻמְאָה שֶׁלִּי וְקָרְבַּן טָהֳרָה שֶׁלְּךָ. וְאִם אֲנִי הוּא הַטָּהוֹר, קָרְבַּן טָהֳרָה שֶׁלִּי וְקָרְבַּן טֻמְאָה שֶׁלְּךָ. וְסוֹפְרִין שְׁלשִׁים יוֹם, וּמְבִיאִין קָרְבַּן טָהֳרָה, וְאוֹמֵר, אִם אֲנִי הוּא הַטָּמֵא, קָרְבַּן טֻמְאָה שֶׁלִּי וְקָרְבַּן טָהֳרָה שֶׁלְּךָ וְזֶה קָרְבַּן טָהֳרָתִי. וְאִם אֲנִי הוּא הַטָּהוֹר, קָרְבַּן טָהֳרָה שֶׁלִּי וְקָרְבַּן טֻמְאָה שֶׁלְּךָ וְזֶה קָרְבַּן טָהֳרָתְךָ. מֵת אֶחָד מֵהֶן, אָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ, יְבַקֵּשׁ אֶחָד מִן הַשּׁוּק שֶׁיִּדֹּר כְּנֶגְדּוֹ בְנָזִיר, וְאוֹמֵר, אִם טָמֵא הָיִיתִי, הֲרֵי אַתָּה נָזִיר מִיָּד. וְאִם טָהוֹר הָיִיתִי, הֲרֵי אַתָּה נָזִיר אַחַר שְׁלשִׁים יוֹם. וְסוֹפְרִין שְׁלשִׁים יוֹם, וּמְבִיאִין קָרְבַּן טֻמְאָה וְקָרְבַּן טָהֳרָה, וְאוֹמֵר, אִם אֲנִי הוּא הַטָּמֵא, קָרְבַּן טֻמְאָה שֶׁלִּי וְקָרְבַּן טָהֳרָה שֶׁלְּךְ. וְאִם אֲנִי הוּא הַטָּהוֹר, קָרְבַּן טָהֳרָה שֶׁלִּי וְקָרְבַּן טֻמְאָה בְּסָפֵק. וְסוֹפְרִין שְׁלשִׁים יוֹם וּמְבִיאִין קָרְבַּן טָהֳרָה, וְאוֹמֵר, אִם אֲנִי הוּא הַטָּמֵא, קָרְבַּן טֻמְאָה שֶׁלִּי וְקָרְבַּן טָהֳרָה שֶׁלְּךָ וְזֶה קָרְבַּן טָהֳרָתִי. וְאִם אֲנִי הוּא הַטָּהוֹר, קָרְבַּן טָהֳרָה שֶׁלִּי וְקָרְבַּן טֻמְאָה בְּסָפֵק וְזֶהוּ קָרְבַּן טָהֳרָתְךָ. אָמַר לוֹ בֶן זוֹמָא, וּמִי שׁוֹמֵעַ לוֹ שֶׁיִּדֹּר כְּנֶגְדּוֹ בְנָזִיר. אֶלָּא מֵבִיא חַטַּאת הָעוֹף וְעוֹלַת בְּהֵמָה, וְאוֹמֵר, אִם טָמֵא הָיִיתִי, הַחַטָּאת מֵחוֹבָתִי וְהָעוֹלָה נְדָבָה. וְאִם טָהוֹר הָיִיתִי, הָעוֹלָה מֵחוֹבָתִי וְהַחַטָּאת בְּסָפֵק. וְסוֹפֵר שְׁלשִׁים יוֹם וּמֵבִיא קָרְבַּן טָהֳרָה, וְאוֹמֵר, אִם טָמֵא הָיִיתִי, הָעוֹלָה הָרִאשׁוֹנָה נְדָבָה וְזוֹ חוֹבָה. וְאִם טָהוֹר הָיִיתִי, הָעוֹלָה הָרִאשׁוֹנָה חוֹבָה וְזוֹ נְדָבָה, וְזֶה שְׁאָר קָרְבָּנִי. אָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ, נִמְצָא זֶה מֵבִיא קָרְבְּנוֹתָיו לַחֲצָאִים. אֲבָל הוֹדוּ לוֹ חֲכָמִים לְבֶן זוֹמָא: With regard to two nazirites, where one other person said to them: I saw one of you become impure, but I do not know which one of you it was, they must each complete their naziriteship terms, shave their hair, and both together bring an offering of ritual impurity and an offering of purity, due to the uncertainty. And one of them says to the other: If I am the impure one, the offering of impurity is mine and the offering of purity is yours; and if I am the pure one, the offering of purity is mine and the offering of impurity is yours. And because of the uncertainty they each count a further thirty days of naziriteship and both together bring an offering of purity. And one of them says: If I am the previously impure one, that offering of impurity sacrificed earlier was mine, and the offering of purity was yours; and this offering sacrificed now is my offering of purity. And if I am the previously pure one, the offering of purity brought earlier was mine, and the offering of impurity was yours; and this current offering is your offering of purity. The previous mishna described how two nazirites sacrifice offerings of impurity and purity, in a situation in which one of them has become impure but they do not know which one. This mishna discusses what must be done if one of them dies before bringing his offerings. Rabbi Yehoshua said: The surviving nazirite asks someone in the marketplace, a non-nazirite, to vow to be a nazirite corresponding to him, i.e., under the same conditions as his own naziriteship, so that he can bring offerings together with him. And he says to him as follows: If I was impure, you are hereby a nazirite immediately; and if I was pure, you are hereby a nazirite after thirty days. And they both proceed to count thirty days and bring an offering of impurity and an offering of purity. And the nazirite who was defined as having uncertain impurity says: If I am the impure one, the offering of impurity is mine and the offering of purity is yours; and if I am the pure one, the offering of purity is mine and the offering of impurity we brought shall be of uncertain status. And they subsequently count another thirty days and bring an offering of purity, and the first nazirite says: If I was the impure one, the offering of impurity that we sacrificed at the end of the first thirty days was mine, and the offering of purity we brought then was yours; and this offering I am bringing now is my offering of purity. And if I was the pure one, and the deceased nazirite was impure, the offering of purity we brought thirty days ago was mine, and the offering of impurity we brought earlier was of uncertain status, and this is your offering of purity. Ben Zoma said to Rabbi Yehoshua: And who will listen to him to vow to be a nazirite corresponding to him? How can one design a halakha on the assumption that a non-nazirite will agree to be a nazirite for a lengthy term? Rather, a different procedure is available: After thirty days of naziriteship he brings a bird sin-offering and an animal burnt-offering, and says: If I was impure, the sin-offering is for my obligation as an impure nazirite, and the burnt-offering is a regular gift offering. And if I was pure, the burnt-offering is for my obligation as a pure nazirite, and the sin-offering is of uncertain status. And he counts another thirty days, and brings an offering of purity, and says: If I was impure, the first burnt-offering I brought should be considered a gift offering, and this one I am bringing now is for my obligation. And if I was pure, the first burnt-offering I brought is for my obligation as a pure nazirite, and this one I am bringing now is a gift offering. And these, i.e., the sin-offering and peace-offering I am sacrificing now, comprises the rest of my offerings that I was obligated to bring earlier. Rabbi Yehoshua said: According to your opinion, it turns out that this nazirite brings his offerings in halves, i.e., in stages. If he was pure, he brings his burnt-offering thirty days before the rest of his offerings. However, the Rabbis agreed with ben Zoma, and disregarded the concern about splitting up the offerings.