נזיר פרק א', משנה א'. משנה זו דומה מאוד למשנה הראשונה שלמדנו במסכת נידה, שכן אף היא דנה בשני סוגים של נדרים - ומתי נדר נזירות נחשב נדר. מדובר בשני אופנים שבהם אדם מקבל על עצמו נזירות בלי שיאמר בפירוש ובדרך הרגילה שברצונו להיות נזיר, אלא בדרך עקיפה.
שתי הדרכים העקיפות:
כינוי של נזירות - שימוש במונח שאינו המילה 'נזיר', אלא מילה הדומה לה. זהו כינוי לנזירות, וזו צורה אחת של קבלת נזירות שאינה מפורשת.
ידות של נזירות - 'יד' כפשוטה, מלשון ידית. במסכת נדרים מדובר בידות של נדרים, וכאן בידות של נזירות: אמירה בלתי שלמה של נדר נזירות, שיש בה די כדי שהנדר יהיה תקף, והרי זה נדר נזירות לכל דבר.
המשנה פותחת: "כל כינויי נזירות כנזירות" - כל הכינויים של נזירות דינם כדין נזירות. המשנה אינה מפרטת מיד מהם אותם כינויים, ולמעשה חסרה כאן שורה שהגמרא מוסיפה: "וכל ידות נזירות כנזירות" - גם כל ידות הנזירות, הצורות המקוצרות של קבלת נדר נזירות, נחשבות כנזירות.
"ואלו הן ידות נזירות":
"האומר אהיה - הרי הוא נזיר" - כיצד ייתכן שבאמירת "אהיה" בלבד נעשה אדם נזיר? מבארת הגמרא שהמשנה מתייחסת למקרה שנזיר ממשי עובר לפניו, והוא אומר "אהיה", שמשמעו מתוך ההקשר: אהיה נזיר גם אני, בדיוק כמותו. אילו אמר "אהיה כמותו", היה זה נדר מפורש של נזירות; אך משאמר "אהיה" בלבד, זו יד של נזירות, שאף לה דין נזירות. לפיכך קובעת המשנה שהוא נזיר, אף שלא אמר "אהיה כמו אדם זה".
"אהיה נאווה" - אהיה יפה. ומה משמעות אמירה זו? מבארת הגמרא שמדובר במי שאוחז בשערו בידו ואומר "אהיה נאווה", ומתוך כך מוכח שכוונתו להיות נאה בגידול שערו כנזיר. לפיכך במקרה זה הוא נזיר.
כינויי הנזירות:
כאן עוברת המשנה לעניין השני, שכינויי נזירות נחשבים כנזירות, ומביאה דוגמאות: האומר שיהיה נזיק, או נזיח, או פזיח - כל אלו כינויים, והרי זה נזיר על סמך אמירת הדברים הללו.
וכן בלשונות הבאות, שבכולן מדובר במי שאוחז בשערו בשעת אמירתו, והרי זה נזיר:
"הריני כזה" - כשהוא מצביע על נזיר העובר לפניו.
"הריני מסלסל" - שמעביר ידיו בשערו ומסלסלו.
"הריני מכלכל" - לשון דומה, שיחלק את שערו או יטפל בו באופן כלשהו.
"הרי עלי לשלח פרע" - שמקבל על עצמו לגדל את שערו.
"הרי עלי ציפרים":
מקרה נוסף: האומר "הרי עלי ציפרים" - מקבל אני על עצמי להביא ציפורים, וכוונתו לשתי הציפורים שהן קורבנו של נזיר שנטמא. ואף כאן מדובר בתרחיש שנזיר עובר לפניו והוא מקבל על עצמו ציפורים.
רבי מאיר אומר: נזיר. אף שציפורים אינן מובאות אלא בידי נזיר שנטמא, וקבלת נזירות אינה מחייבת שאדם יטמא במהלכה - אף שהדבר עשוי לקרות - העובדה שנזיר עובר לפניו היא אינדיקציה מספקת לכך שברצונו להיות נזיר.
וחכמים אומרים: אינו נזיר - אין באמירה זו רמז מספיק לכך שברצונו להיות נזיר. אולם אמירתו אינה בטלה: כיוון שאמר "הרי עלי ציפרים", וקיבל על עצמו ציפורים, הרי זה נדר להביא ציפורים כקורבן עולת נדבה, מתנה שתישרף על המזבח - זאת בוודאי התכוון לומר, שהרי קיבל על עצמו להביא ציפורים באופן כלשהו.