נזיר פרק ז', משנה א'. כהן גדול ונזיר אסורים שניהם להיטמא לקרוביהם, ובכך שונה דינם מכהן הדיוט, שמותר לו להיטמא לקרוביו אך לא לכל אדם אחר. ואף שכהן גדול ונזיר אינם מיטמאים לקרוביהם, מותר להם להיטמא למת מצווה - גופה שאין מי שיטפל בה ויקברנה.
השאלה שבה מתחבטת המשנה היא, מה הדין כאשר ישנה התנגשות בין כהן גדול לנזיר: מי מהם נדרש להיטמא? וכפי שנראה, יש אף דעה שהשאלה אינה נוגעת לכהן גדול בלבד, אלא לכהן הדיוט - כהן רגיל - אף הוא.
לשון המשנה:
"כֹּהֵן גָּדוֹל וְנָזִיר אֵינוֹ מִיטַּמֵּא בִּקְרוֹבֵיהֶן" - כפי שהזכרנו, אין הם נטמאים אף כאשר מת להם קרוב משפחה. אך כאשר הם נתקלים במת מצווה, גופה שאין מי שיטפל בה ויקברנה, דין זה גובר על היותו נזיר או על היותו כהן גדול.
"הָיוּ מְהַלְּכִין בַּדֶּרֶךְ וּמָצְאוּ מֵת מִצְוָה" - שניהם הלכו יחדיו בדרך ומצאו מת מצווה, שאין מי שיטפל בו מלבדם. בדין זה נחלקו:
רבי אליעזר: "יִטַּמֵּא כֹּהֵן גָּדוֹל וְאַל יִטַּמֵּא נָזִיר" - הכהן הגדול הוא שצריך להיטמא, ולא הנזיר.
וחכמים אומרים ההפך: "יִטַּמֵּא נָזִיר וְאַל יִטַּמֵּא כֹּהֵן גָּדוֹל" - הנזיר הוא שצריך להיטמא. ולמעשה, כפי שיתברר, אין הדבר נאמר בכהן גדול בלבד אלא אף בכהן רגיל: בין כהן רגיל לנזיר, הנזיר הוא שייטמא.
נימוקי הצדדים:
"אָמַר לָהֶם רַבִּי אֱלִיעֶזֶר: יִטַּמֵּא כֹּהֵן שֶׁאֵינוֹ מֵבִיא קָרְבָּן עַל טֻמְאָתוֹ, וְאַל יִטַּמֵּא נָזִיר שֶׁהוּא מֵבִיא קָרְבָּן עַל טֻמְאָתוֹ" - מוטב שייטמא הכהן, שאינו מביא קרבן לאחר שנטמא, ולא הנזיר, שנזיר שנטמא חייב להביא קרבן על טומאתו. מכאן שטומאת הנזיר חמורה יותר, ולפיכך אין היא נדחית מפני כהן או כהן גדול.
"אָמְרוּ לוֹ: לֹא, יִטַּמֵּא נָזִיר שֶׁאֵין קְדֻשָּׁתוֹ קְדֻשַּׁת עוֹלָם, וְאַל יִטַּמֵּא כֹּהֵן שֶׁקְּדֻשָּׁתוֹ קְדֻשַּׁת עוֹלָם" - חכמים השיבו לו בטענה הפוכה: הנזיר ייטמא, שכן קדושתו אינה קדושה הנמשכת לעד ואינה עוברת לדורות הבאים; ואילו הכהן - והמשנה נוקטת כאן "כהן" סתם, לכלול אף כהן רגיל - לא ייטמא כאשר יש בחירה בין כהן לנזיר, משום שקדושתו עוברת מדור לדור, בשונה מקדושתו של הנזיר.
לסיכום: למדנו כי כהן גדול ונזיר אינם מיטמאים לקרוביהם, אך מיטמאים הם למת מצווה. כאשר נתקלו שניהם יחד במת מצווה, נחלקו מי מהם ייטמא: רבי אליעזר סובר שייטמא הכהן הגדול, שאינו מביא קרבן על טומאתו, ואילו חכמים סוברים שייטמא הנזיר, שאין קדושתו קדושת עולם - בשונה מקדושת הכהן, ואף כהן רגיל, העוברת מדור לדור.