מועד קטן, פרק א', משנה י':
"עושין מעקה לגג ולמרפסת, מעשה הדיוט אבל לא מעשה אומן" - מותר לעשות מעקה בחול המועד. המעקה הוא הגדר הנעשית בראש הגג או במקום גבוה, והתורה דורשת מחיצה של עשרה טפחים לפחות כדי למנוע נפילה. ההיתר הוא במעשה הדיוט בלבד, בדרך של חובבים ולא בדרך מקצועית: כגון שיניח שם אבנים בלא שיכניס ביניהן טיט המחזיק אותן במקומן, כעין מבנה זמני. אך מעשה אומן, עשייה מקצועית, אסור.
"שפין את הסדקין" - מותר להחליק את הסדקים שבגג, כדי למנוע מן המים לטפטף פנימה.
"ומגלגלן במגלב, ביד וברגל, אבל לא במחלצים" - בגג שטוח שנמרחה עליו מריחה של בוץ או של מלט, מותר להחליקו במגלב, וכן ביד או ברגל. אך לא במחלצים, הוא הכלי המיוחד שהבנאים משתמשים בו להחלקת הקצה.
הגמרא מקשה על לשון המשנה: אם כבר נאמר שמותר להשתמש במגלב, מדוע ממשיכה המשנה ומתירה ביד וברגל? הרי היד והרגל הן בוודאי דרך פחות מקצועית ופחות פורמלית מן המגלב.
מבארת הגמרא את כוונת המשנה: באמת אין היתר להשתמש במגלב עצמו, שכן המגלב הוא כלי מקצועי כעין מכבש, ולעניין זה דינו כמחלצים, שאין רשות להשתמש בהם. כוונת המשנה היא שמותר להשתמש ביד או ברגל בדרך הדומה לגלגול במגלב.
"הציר והצנור והקורה והמנעול והמפתח שנשברו - מתקנן במועד":
הציר - חלק הדלת הבולט ובו היתד.
הצינור - הגליל שהיתד נכנס לתוכו.
הקורה - הקורה שמעל הדלת.
המנעול - הידית שבה פותחים וסוגרים את הדלת.
המפתח - המפתח עצמו.
כל אחד מחלקים אלו שנשבר בחול המועד - מותר לתקנו במועד, משום שזהו דבר האבד וגורם להפסד, שהרי אין אדם יכול להותיר את דלתותיו פתוחות ובלתי נעולות.
"ובלבד שלא יכוון מלאכתו במועד" - התנאי הוא שלא יסדר מלכתחילה שמלאכה זו תיעשה בחול המועד. כלומר, אם נשבר הדבר והוא מבקש לתקנו, ואומר: יהיה לי פנאי בחול המועד ואעשה זאת אז - הרי זה אסור.
"וכל כבשין שהוא יכול לאכול מהן במועד - כובשן" - כל דבר שהוא מבקש לכובשו ויוכל לאכול ממנו בחול המועד, מותר לו לכובשו, שכן זהו צורך המועד. אך אם הכבישה נועדה לזמן מאוחר יותר, אין הדבר מותר.