מועד קטן, פרק שני, משנה א'. משנה זו עוסקת בעיבוד זיתים לצורך הפקת שמן, ובשאלה מה מותר לעשות במלאכה זו בחול המועד.
תהליך הפקת השמן:
הזיתים היו מונחים במקום אחסון הנקרא מעטן, ושם היו מתרככים.
לאחר מכן היו הופכים אותם במקל מיוחד, כדי שכולם יתרככו כראוי ובבת אחת.
מכאן היו מכניסים אותם לבית הבד כדי לסוחטם.
אם לאחר שהופכו הזיתים וריככו אותם לא הוכנסו לבית הבד להיסחט - היה עלול הבעלים לאבדם, שכן הם מתקלקלים ונרקבים.
"מי שהפך את זיתיו":
מדובר במי שכבר השלים את תהליך ריכוך הזיתים, וכל הזיתים רכים עתה. השלב הבא הוא הכנסתם לבית הבד, אלא שהוא לא הספיק לעשות זאת. המשנה מונה את הסיבות שמנעו זאת ממנו, סמוך ליום טוב:
אבלות - נפטר עליו קרוב משפחה והוא נעשה אָבֵל, ואסור לאבל לעשות מלאכה, ולפיכך לא היה יכול להשלים את התהליך.
אונס - אירע לו דבר אחר שמנע ממנו לעשות זאת.
שהטעוהו פועלים - שכר פועלים לצורך המלאכה, והם רימוהו ולא הגיעו, ולא נותר לו מי שיעשה זאת.
עתה מגיע חול המועד, והוא מבקש לעשות את המלאכה בחול המועד, שאם לא כן יתקלקלו זיתיו.
דעת רבי יהודה:
המשנה אומרת שמותר לו "טוען קורה ראשונה ומניח לאחר המועד" - הוא רשאי לדרוך את הדריכה הראשונה בלבד, ואת שאר התהליך יעשה לאחר חול המועד. די בכך כדי להציל את הזיתים מקלקול. אין מתירים לו לסיים את כל התהליך, שכן משהתחיל בו לא ייגרם לו הפסד גדול אם לא ישלימו: אולי ייגרם הפסד מסוים, אך לא הפסד משמעותי. אלו דברי רבי יהודה.
דעת רבי יוסי:
רבי יוסי חולק ואומר: "זולף וגומר וגף כדרכו". שלושת חלקי דבריו:
"זולף" - יש לפרש שהוא שופך את הזיתים לבית הבד או למעטן הזיתים; ולחלופין, שהוא מוציא את שמן הזית מן הבור שבבית הבד.
"וגומר" - הוא רשאי להשלים את התהליך, עד שכל השמן יוצא.
"וגף כדרכו" - ולאחר מכן הוא אוטם את הכלים שבהם נמצא שמן הזית, כדרכו בכל השנה.
סברתו של רבי יוסי: כיוון שהותר לו לפתוח במלאכה בשל האבלות, האונס או שאר הדברים שמנעו ממנו לעשותה לפני יום טוב - משהתרנו לו לעשותה בחול המועד, מתירים לו אף לסיים את כל התהליך.