מגילה, פרק שני, משנה ו'. במשנה הקודמת עסקנו במצוות שזמנן ביום, שכשרות לעשייה כל היום כולו. משנתנו עוסקת במצוות שזמנן בלילה.
לשון המשנה:
"כל הלילה" - כל הלילה כשר למצוות הבאות:
"לקציר השעורה" - קצירת התבואה, השעורה ששימשה לקורבן העומר ביום ט"ז בניסן. קצירה זו נעשית בלילה, וכשרה כל הלילה.
"ולהקטיר חלבים ואברים" - הקטרת החלבים והאברים של העולות, אף היא כשרה כל הלילה.
"זה הכלל":
מכאן מסכמת המשנה כלל אחד לשני הסוגים:
"דבר שמצוותה ביום" - עניין שהמצווה לעשותו במשך היום, כשר כל היום כולו.
"דבר שמצוותה בלילה" - מצווה שזמנה בלילה, כשרה כל הלילה כולו, והרשות נתונה לעשותה בכל שעות הלילה.
לסיכום: במשנה זו למדנו את הכלל המשלים את הקודם - כשם שדבר שמצוותו ביום כשר כל היום, כך דבר שמצוותו בלילה כשר כל הלילה, ובכלל זה קציר השעורה לעומר והקטרת חלבים ואברים.