כלאיים, פרק ו', משנה א'. משנה זו והפרק שאחריה עוסקים ברעיון העריס - סבכה שעליה גדלות הגפנים - ובשאלת מעמדה והלכתה.
מהו עריס?
המשנה פותחת ושואלת: "אי זהו עריס" - מהי אותה גדר הנחשבת ככרם, שיש להרחיק ממנה ארבע אמות בדיוק כפי שמרחיקים מכרם. "הנוטע שורה של חמש גפנים בצד הגדר שגבוה עשרה טפחים" - נוטעים שורה של חמש גפנים בצד גדר שגובהה עשרה טפחים, והגפנים מטפסות עליה. "או בצד חריץ שעמוק עשרה טפחים ורוחב ארבעה" - אין הכרח בגדר או בכותל; אף חריץ שעומקו עשרה טפחים ורוחבו ארבעה טפחים נידון באותה הלכה. במקרה זה - "נותנין לו עבודתו ארבע אמות" - נותנים מרחק של ארבע אמות, הוא השטח המשמש לעבודת הגפן, ואין לזרוע בתוכו.
מחלוקת בית שמאי ובית הלל - מהיכן מודדים?
הגפנים אינן צמודות בהכרח לגדר, ויש רווח בין המקום שבו נכנסים שורשי הגפנים לאדמה ובין הגדר והעריס. מכאן נחלקו התנאים מהיכן נמדדות ארבע האמות:
"בית שמאי אומרים, מודדין ארבע אמות מעיקר הגפנים לשדה" - מודדים משורשי הגפנים עצמם ולכיוון השדה.
"ובית הלל אומרים, מן הגדר לשדה" - ארבע האמות נמדדות מן הגדר ולכיוון השדה.
יש המבינים שהשדה שבו מבקשים לזרוע נמצא באותו צד של הגדר שבו נטועות הגפנים. לפי הבנה זו בית שמאי מחמירים, שכן המדידה מעיקר הגפנים מקרבת את נקודת המדידה אל שדה הזריעה יותר מן הגדר; ובית הלל מקילים ומתירים למדוד מן הגדר, ובכך מצטמצם השטח שיש להפריד עד שניתן לזרוע. אחרים מבארים שהדיון הוא בשדה הנמצא בצדו השני של הגדר, ולפי זה בית הלל הם המחמירים ובית שמאי המקילים.
שיטת רבי יוחנן בן נורי:
"אמר רבי יוחנן בן נורי, טועים כל האומרים כן" - כל הסובר שדין ארבע האמות בעריס נועד להפרשה מן הגפנים או מן הגדר, מתוך תפיסה שהעריס נחשב ככרם, טועה. אכן קיים דין ארבע אמות בעריס, אך במשמעות אחרת: "אם יש שם ארבע אמות מעיקר גפנים ולגדר" - אם בין המקום שבו נכנסות הגפנים לקרקע ובין הגדר יש מרחק של ארבע אמות, "נותנין לו את עבודתו וזורע את המותר" - מפרישים את שטח העבודה בלבד, שהוא שישה טפחים, וזורעים את כל שאר השטח. אין לעריס מעמד של כרם כלל, ואין צורך אלא בשישה טפחים מן הגפנים - ובתנאי שיש ארבע אמות בין הגפנים לעריס. זהו המקום שבו נכנס לתמונה שיעור ארבע האמות.
ואם אין ארבע אמות, חוזר הדין להלכה שלמדנו בפרק הקודם בגת, בבית בד, בנטע או בשקע - חור באדמה - שבו אמר רבי יוסי שאם יש בו ארבע אמות מפרישים מן הגפן שישה טפחים ונוטעים, ואם יש בו פחות מארבע אמות אינו רשאי. זהו אפוא ההקשר שבו נזכרות ארבע אמות בעריס: כאשר מבקשים לנטוע בשטח שבין הגפנים לגדר. אך להפרשה מן הגפנים בכיוון ההפוך, כשאין מדובר בשטח שבין הגפנים לגדר, אין צורך בארבע אמות, שכן לדעת רבי יוחנן בן נורי אין לעריס מעמד של כרם.
שיעור עבודת הגפן:
לשיטת רבי יוחנן בן נורי, שכאשר יש ארבע אמות מפרישים את שטח העבודה בלבד, מבהירה המשנה: "וכמה היא עבודת הגפן?" - מה שיעור עבודתה של גפן יחידה, גפן בודדת, ולא של כרם? "שישה טפחים לכל רוח" - שישה טפחים לכל כיוון, כפי שכבר הוסבר. רבי עקיבא חולק על שיעור זה וסובר שדי בשלושה טפחים להפרשה מגפן יחידה, ולא שישה.
לסיכום: במשנה זו למדנו את הגדרת העריס - חמש גפנים בצד גדר גבוהה עשרה טפחים או בצד חריץ עמוק עשרה ורחב ארבעה - ואת דין ארבע אמות שבו. עמדנו על מחלוקת בית שמאי ובית הלל אם מודדים מעיקר הגפנים או מן הגדר, ועל שני האופנים להבין מי מהם המחמיר; ולעומתם שיטת רבי יוחנן בן נורי, שאין לעריס מעמד של כרם, ושארבע האמות נאמרו רק ביחס לשטח שבין הגפנים לגדר, ובו מפרישים שישה טפחים לעבודת הגפן - ולדעת רבי עקיבא שלושה.
בהמשך נעסוק בהרחבה בדיני העריס ובפרטיו.