קידושין פרק ד' משנה י"ד: אומנויות, פרנסה ותורה

עריות קידושין לימוד התורה בטחון השגחה פרטית

האזנה לשיעור0:00 / 0:00

קידושין, פרק ד', משנה י"ד - המשנה האחרונה במסכת קידושין, והמשנה האחרונה של סדר נשים. עם משנה זו אנו מסמנים בקירוב את נקודת האמצע במסע שלנו דרך שישה סדרי משנה, דרך הש"ס כולו.

איסורי חשד וייחוד:

המשנה פותחת: "רבי יהודה אומר, לא ירעה רווק בהמה, ולא יישנו שני רווקים בטלית אחת":

"לא ירעה רווק בהמה" - אדם שאין לו אישה לא ירעה בהמות ולא יהיה רועה צאן.
"ולא יישנו שני רווקים בטלית אחת" - שני רווקים לא יישנו תחת טלית אחת, תחת שמיכה אחת, ללא בגדים עליהם.

"וחכמים מתירין" - חכמים מתירים את שתי הפעילויות הללו, שכן אין היהודים הרגילים חשודים על משכב בהמה ולא על משכב זכר.

"כל שעסקו עם הנשים לא יתייחד עם הנשים" - אדם שמקצועו כרוך בנשים, כגון העוסק בבגדי נשים או המייצר תכשיטים, אסור לו להתייחד עם נשים. בביאור החידוש שבדין זה נאמרו שני אופנים:

מן המשנה הקודמת כבר למדנו שאין שום גבר רשאי להתייחד עם אישה; כאן מלמדת המשנה שאף כאשר הדבר נעשה לצורך פרנסתו ומחייתו, אין לחשוב שהותר לו.
יש המבארים שהחידוש הוא שאפילו עם כמה נשים, ייחוד שבדרך כלל היה מותר, אסור לו להתייחד, משום שהוא מעורב עמן; מתוך קרבתן אליו הן עלולות לחפות עליו.

"ולא ילמד אדם את בנו אומנות בין הנשים" - אין לאדם ללמד את בנו מקצוע שבו הוא נמצא דרך קבע בקרב נשים, מפני עניין תערובת המינים ומחשש שמא יבוא לידי עבירה.

אומנות נקייה וקלה:

מכאן עוברת המשנה לדון בענייני פרנסה בכלל: "רבי מאיר אומר, לעולם ילמד אדם את בנו אומנות נקייה וקלה":

"נקייה" - יש המבארים שהכוונה נקייה מגזל, כלומר אומנות שאינה נקלעת לבעיות של גזל.
"קלה" - שאין בה הוצאה משמעותית של כסף, ואין צורך בהון רב כדי לנהלה.

ולצד זאת - "ויתפלל למי שהעושר והנכסים שלו", יתפלל אל מי שהעושר והנכסים שייכים לו באמת, הלוא הוא הקדוש ברוך הוא.

והטעם לכך מבארת המשנה: "שאין אומנות שאין בה עניות ועשירות" - אין מקצוע שאין בו גם עניות וגם עשירות. יש המצליחים במקצועם, ויש העוסקים באותו עסק עצמו, הנחשב בעיני הבריות לרווחי ומפורסם, ומסיימים בהצלחה מועטה ובהפסד ממון רב. "שלא עניות מן האומנות ולא עשירות מן האומנות, אלא הכל לפי זכותו" - אין העניות באה מסוג המקצוע ואין העשירות באה מסוגו, אלא הכל לפי זכויותיו של האדם.

פרנסה בלא צער:

"רבי שמעון בן אלעזר אומר, מימי לא ראיתי חיה ועוף שיש להם אומנות, והן מתפרנסין שלא בצער" - האם ראה אדם מעולם חיה או עוף שיש להם אומנות? ואף על פי כן הם מקבלים את פרנסתם בלא קושי גדול. "והלא לא נבראו אלא לשמשני" - כך סידר הקדוש ברוך הוא את העולם, שהם נבראו כדי לשרת את האדם, "ואני נבראתי לשמש את קוני" - ואילו אני נבראתי כדי לשרת את בוראי. "אינו דין שאתפרנס שלא בצער" - קל וחומר הוא: אם אלו שנועדו לשרתני מקבלים את מזונם בלא קושי, ראוי שאף אני אקבל את פרנסתי בלא קושי.

ומדוע בכל זאת קשה לנו הדבר לעיתים? "אלא שהרעותי מעשי וקפחתי את פרנסתי" - החיות אינן חוטאות, ואילו אני עשיתי רע במעשיי וחטאתי, ובכך גרמתי לאובדן פרנסתי.

אומנויות שאין ללמד את הבן:

"אבא גוריון איש צדיין אומר משום אבא גוריא, לא ילמד אדם את בנו" - אין לאדם ללמד את בנו אחת מן המלאכות הבאות:

"חמר" - נהג חמורים.
"גמל" - נהג גמלים.
"ספר" - ספר; ויש המחליפים גירסה זו ל"קדר", שהוא נהג עגלה, וכפי שנראה גירסה זו מובנת יותר בהקשר הדברים.
"ספן" - מלח.
"רועה" - רועה צאן.
"חנווני" - בעל חנות קמעונאית.

והטעם: "שאומנותן אומנות ליסטים" - מלאכתם כרוכה בסוג כלשהו של גזל. הנוסעים בדרכים מוצאים עצמם בסופו של דבר בדרך, ולעיתים נוטלים עצים או פירות משדותיהם של אחרים; היה מקובל אצל אנשים אלו לעשות גניבות קטנות ופעוטות מתוך מחשבה שאין זו גניבה של ממש, ובאמת גניבה היא. אף רועה הצאן, כפי שמצאנו בסיפורם של לוט ואברהם, מרעה לעיתים את צאנו בשדה של אחרים. ובעל החנות מעורב מטבע הדברים בעניינים של גביית מחיר יתר, קצת יותר מדי או קצת פחות מדי, ואינו הוגן תמיד במאה אחוז.

"רבי יהודה אומר משמו" - רבי יהודה אמר בשם אבא גוריא:

"החמרים רובן רשעים" - נהגי החמורים רובם רשעים, שכן הם מעורבים בדרך כלל בסוג כלשהו של גזל, ואין מלאכתם מסוכנת עד כדי שתביא אותם לחשוב על תשובה באופן קבוע.
"והגמלים רובן כשרים" - נהגי הגמלים, היוצאים אל המדבר ואל השממה, אל מקומות שיש לפחד בהם מחיות רעות ומשודדים, רובם אנשים כשרים, מפני שהם חיים בפחד וזועקים אל השם.
"הספנים רובן חסידים" - המלחים היוצאים אל לב ים נתונים במתח מתמיד, ולפיכך הם מתפללים תמיד אל השם.

ממשיכה המשנה: "טוב שברופאים לגיהנם" - אפילו הטוב שברופאים סופו לגיהנם, מפני שהוא נתון במצב שהחיים והמוות בידיו, ולעיתים עלול שלא לעשות את הראוי. "והכשר שבטבחים שותפו של עמלק" - אפילו הכשר שבטבחים הריהו שותפו של עמלק, שכן מעצם הגדרת המלאכה של שחיטת בעלי חיים נלווית אליה מידה מסוימת של אכזריות. בכלל זה אף השוחטים, שיש להם מכנה משותף מסוים עם עמלק, וזאת במונחים כלליים.

"ואיני מלמד את בני אלא תורה":

"רבי נהוראי אומר, מניח אני כל אומנות שבעולם ואיני מלמד את בני אלא תורה" - אניח את כל האומנויות והמקצועות שבעולם, ולא אלמד את בני אלא תורה. "שאדם אוכל משכרה בעולם הזה והקרן קיימת לעולם הבא" - אדם אוכל את פירות שכרה של התורה בעולם הזה, ואילו השכר העיקרי שמור לו לעולם הבא.

"ושאר כל אומנות אינן כן" - כל שאר המקצועות אינם כך: "שאדם בא לידי חולי או לידי זקנה או לידי יסורין ואינו יכול לעסוק במלאכתו, הרי הוא מת ברעב" - כשאדם בא לידי חולי, לידי זקנה או לידי ייסורים ואינו יכול עוד לעסוק באומנותו, עלול הוא בסופו של דבר למות ברעב.

"אבל התורה אינה כן, אלא משמרתם מכל רע בעת נערותם, ונותנת להם אחרית ותקווה בזקנותם" - התורה שומרת את האדם מכל רע בילדותו, ונותנת לו תוחלת ותקווה בזקנתו:

"בעת נערותם מה הוא אומר" - "וקווי ה' יחליפו כוח", המקווים לה' יתחדש כוחם.
"בזקנותם מה הוא אומר" - "עוד ינובון בשיבה", שעודנו מניב פירות אף בזקנתו.

"וכן הוא אומר באברהם אבינו עליו השלום" - כיוצא בזה נאמר על אברהם אבינו שהיה זקן, "וה' ברך את אברהם בכל" - ה' בירך אותו בכל, בזכות תורתו. "מצינו שעשה אברהם אבינו את כל התורה כולה עד שלא ניתנה" - בזכות לימוד התורה שלו קיים את כל התורה עוד קודם שניתנה, "שנאמר: עקב אשר שמע אברהם בקולי וישמור משמרתי מצוותי חוקותי ותורותי" - בגלל ששמע בקולי ושמר את משמרתי, את מצוותיי, את חוקותיי ואת תורותיי. מכאן שקיים את כל מצוות התורה עוד לפני שניתנו המצוות.

בכך אנו מסיימים את לימוד מסכת קידושין ואת סדר נשים. אנו מצפים ללמוד יחד את תחילת סדר נזיקין עם מסכת בבא קמא, ומקווים שתצטרפו אלינו. תודה.

המאמר המקורי

אות קידושין ד:יד

רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, לֹא יִרְעֶה רַוָּק בְּהֵמָה, וְלֹא יִישְׁנוּ שְׁנֵי רַוָּקִים בְּטַלִּית אֶחָת. וַחֲכָמִים מַתִּירִין. כָּל שֶׁעִסְקוֹ עִם הַנָּשִׁים, לֹא יִתְיַחֵד עִם הַנָּשִׁים. וְלֹא יְלַמֵּד אָדָם אֶת בְּנוֹ אֻמָּנוּת בֵּין הַנָּשִׁים. רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר, לְעוֹלָם יְלַמֵּד אָדָם אֶת בְּנוֹ אֻמָּנוּת נְקִיָּה וְקַלָּה, וְיִתְפַּלֵּל לְמִי שֶׁהָעשֶׁר וְהַנְּכָסִים שֶׁלּוֹ, שֶׁאֵין אֻמָּנוּת שֶׁאֵין בָּהּ עֲנִיּוּת וַעֲשִׁירוּת, שֶׁלֹּא עֲנִיּוּת מִן הָאֻמָּנוּת וְלֹא עֲשִׁירוּת מִן הָאֻמָּנוּת, אֶלָּא הַכֹּל לְפִי זְכוּתוֹ. רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן אֶלְעָזָר אוֹמֵר, רָאִיתָ מִיָּמֶיךָ חַיָּה וָעוֹף שֶׁיֵּשׁ לָהֶם אֻמָּנוּת, וְהֵן מִתְפַּרְנְסִין שֶׁלֹּא בְצַעַר. וַהֲלֹא לֹא נִבְרְאוּ אֶלָּא לְשַׁמְּשֵׁנִי, וַאֲנִי נִבְרֵאתִי לְשַׁמֵּשׁ אֶת קוֹנִי, אֵינוֹ דִין שֶׁאֶתְפַּרְנֵס שֶׁלֹּא בְצַעַר. אֶלָּא שֶׁהֲרֵעוֹתִי מַעֲשַׂי וְקִפַּחְתִּי אֶת פַּרְנָסָתִי. אַבָּא גֻרְיָן אִישׁ צַדְיָן אוֹמֵר מִשּׁוּם אַבָּא גֻרְיָא, לֹא יְלַמֵּד אָדָם אֶת בְּנוֹ, חַמָּר, גַּמָּל, סַפָּר, סַפָּן, רוֹעֶה, וְחֶנְוָנִי, שֶׁאֻמָּנוּתָן אֻמָּנוּת לִסְטִים. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר מִשְּׁמוֹ, הַחַמָּרִין, רֻבָּן רְשָׁעִים, וְהַגַּמָּלִין, רֻבָּן כְּשֵׁרִים. הַסַּפָּנִין, רֻבָּן חֲסִידִים. טוֹב שֶׁבָּרוֹפְאִים, לְגֵיהִנֹּם. וְהַכָּשֵׁר שֶׁבַּטַּבָּחִים, שֻׁתָּפוֹ שֶׁל עֲמָלֵק. רַבִּי נְהוֹרַאי אוֹמֵר, מַנִּיחַ אֲנִי כָּל אֻמָּנוּת שֶׁבָּעוֹלָם וְאֵינִי מְלַמֵּד אֶת בְּנִי אֶלָּא תוֹרָה, שֶׁאָדָם אוֹכֵל מִשְּׂכָרָהּ בָּעוֹלָם הַזֶּה וְקֶרֶן קַיֶּמֶת לָעוֹלָם הַבָּא. וּשְׁאָר כָּל אֻמָּנוּת אֵינָן כֵּן. כְּשֶׁאָדָם בָּא לִידֵי חֹלִי אוֹ לִידֵי זִקְנָה אוֹ לִידֵי יִסּוּרִין וְאֵינוֹ יָכוֹל לַעֲסֹק בִּמְלַאכְתּוֹ, הֲרֵי הוּא מֵת בְּרָעָב. אֲבָל הַתּוֹרָה אֵינָהּ כֵּן, אֶלָּא מְשַׁמַּרְתּוֹ מִכָּל רָע בְּנַעֲרוּתוֹ וְנוֹתֶנֶת לוֹ אַחֲרִית וְתִקְוָה בְזִקְנוּתוֹ. בְּנַעֲרוּתוֹ, מַה הוּא אוֹמֵר, (ישעיה מ) וְקֹוֵי ה' יַחֲלִיפוּ כֹחַ. בְּזִקְנוּתוֹ, מַהוּ אוֹמֵר, (תהלים צב) עוֹד יְנוּבוּן בְּשֵׂיבָה. וְכֵן הוּא אוֹמֵר בְּאַבְרָהָם אָבִינוּ עָלָיו הַשָּׁלוֹם, (בראשית כד) וְאַבְרָהָם זָקֵן, וַה' בֵּרַךְ אֶת אַבְרָהָם בַּכֹּל. מָצִינוּ שֶׁעָשָׂה אַבְרָהָם אָבִינוּ אֶת כָּל הַתּוֹרָה כֻּלָּהּ עַד שֶׁלֹּא נִתְּנָה, שֶׁנֶּאֱמַר, (שם כו) עֵקֶב אֲשֶׁר שָׁמַע אַבְרָהָם בְּקֹלִי וַיִּשְׁמֹר מִשְׁמַרְתִּי מִצְוֹתַי חֻקּוֹתַי וְתוֹרֹתָי: Rabbi Yehuda says: A bachelor may not herd cattle, nor may two bachelors sleep with one covering, lest they transgress the prohibition against homosexual intercourse, but the Rabbis permit it. Anyone who has professional dealings primarily with women may not be secluded with women. There is more of a concern that such a man might sin due to his familiarity with the women. And a person may not teach his son a trade that necessitates frequent interaction with women, for the same reason. With regard to teaching one’s son a trade, Rabbi Meir says: A person should always teach his son a clean and easy trade and pray for success to the One to Whom wealth and property belong, as ultimately there is no trade that does not include both poverty and wealth, since a person can become rich from any profession. Poverty does not come from a particular trade, nor does wealth come from a particular trade, but rather, all is in accordance with a person’s merit. Therefore, one should choose a clean and easy trade, and pray to God for success. Rabbi Shimon ben Elazar says: Have you ever seen a beast or a bird that has a trade? And yet they earn their livelihood without anguish. But all these were created only to serve me, and I, a human being, was created to serve the One Who formed me. Is it not right that I should earn my livelihood without anguish? But I, i.e., humanity, have committed evil actions and have lost my livelihood. This is why people must work to earn a living. Abba Guryan of Tzadyan says in the name of Abba Gurya: A person may not teach his son the trades of a donkey driver, a camel driver, a pot maker, a sailor, a shepherd, or a storekeeper. The reason for all these is the same, as their trades are the trades of robbers; all of these professions involve a measure of dishonesty and are likely to lead to robbery. Rabbi Yehuda says in Abba Gurya’s name: Most donkey drivers are wicked, since they engage in deceit, and most camel drivers, who traverse dangerous places such as deserts, are of fit character, as they pray to God to protect them on their journeys. Most sailors are pious, since the great danger of the seas instills in them the fear of Heaven. The best of doctors is to Gehenna, and even the fittest of butchers is a partner of Amalek. Rabbi Nehorai says: I set aside all the trades in the world, and I teach my son only Torah, as a person partakes of its reward in this world and the principal reward remains for him in the World-to-Come, which is not true of other professions, whose rewards are only in this world. Furthermore, if a person comes to be ill, or old, or undergoes suffering, and is unable to be involved in his trade, behold, he dies in hunger. But with regard to the Torah it is not so, since one can study it under all circumstances. Rather, it preserves him from all evil and sin in his youth, and provides him with a future and hope in his old age. The mishna explains: With regard to his youth, what does it say about a Torah scholar? “But they that wait for the Lord shall renew their strength” (Isaiah 40:31). With regard to his old age, what does it say? “They shall still bring forth fruit in old age” (Psalms 92:15), and it likewise states with regard to Abraham our forefather: “And Abraham was old, well stricken in age; and the Lord had blessed Abraham in all things” (Genesis 24:1). We found that Abraham our forefather fulfilled the entire Torah before it was given, as it is stated: “Because that Abraham listened to My voice, and kept My charge, My commandments, My statutes, and My laws” (Genesis 26:5), which indicates that Abraham observed all the mitzvot of his own accord and was rewarded in his old age as a result.