לפנינו משנה א' בפרק ג' של מסכת קידושין. המשנה עוסקת בשני עניינים מרכזיים: קידושין הנעשים על ידי שליח, וקידושין התלויים בזמן - כלומר קידושין שנאמר בהם שיחולו לאחר שלושים יום, או מעכשיו ולאחר שלושים יום.
המקרה הראשון: שליח שקידש לעצמו:
"האומר לחברו: צא וקדש לי אשה פלונית, והלך וקידשה לעצמו - מקודשת". אדם אומר לחברו: צא וקדש עבורי אשה פלונית. הלך השליח וקידש אותה לעצמו, במקום לקדשה עבור המשלח. ההלכה היא שהקידושין תקפים, והיא מקודשת לשליח.
אין אומרים כי מאחר שלא ידעה על השליחות - שלמעשה בא הלה לייצג את המשלח - ייתכן שרצונה היה דווקא בקידושין של המשלח, ונמצא שהטעה אותה. אין טוענים כך, אלא אומרים שהוא הלך וקידשה, ואין נפקא מינה בכך שאדם אחר שלחו מלכתחילה בשליחות.
עם זאת, מציינת הגמרא כי אף שמה שעשה עשוי והקידושין חלים, נהג השליח שלא כשורה ונקרא רמאי.
המקרה השני: "לאחר שלושים יום":
"וכן האומר לאשה: הרי את מקודשת לי לאחר שלושים יום, ובא אחר וקידשה בתוך שלושים יום - מקודשת לשני". אדם קידש אשה בתנאי שהקידושין יחולו רק כעבור שלושים יום, ובתוך אותה תקופה בא אחר וקידשה. ההלכה היא שהיא מקודשת לשני קידושין גמורים, ואילו הקידושין הראשונים לא חלו כלל: לא הייתה להם שעת חלות, שכן בטרם הגיעו שלושים הימים הקדים אחר וקידשה.
הנפקא מינה בכך היא לעניין תרומה: אם השני, שקידושיו תפסו, הוא כהן והיא בת ישראל שאינה אוכלת בתרומה - "אוכלת בתרומה", שכן היא אשתו הגמורה של הכהן לכל דבר.
המקרה השלישי: "מעכשיו ולאחר שלושים יום":
כאן מדובר במי שאמר לאשה שתהא מקודשת לו "מעכשיו ולאחר שלושים יום". לשון זו אינה ברורה, ויש בה שתי הבנות אפשריות:
תנאי: כוונתו שהקידושין יחולו למפרע מרגע זה, אלא שחלותם מותנית בהמתנה של שלושים יום. משיעברו שלושים הימים, יהיו הקידושין חלים למפרע מן המועד הראשון.
חזרה: תחילה אמר "מעכשיו", ולאחר מכן חזר בו ואמר "לאחר שלושים יום" - כלומר רצונו שהקידושין יחולו רק בתום שלושים הימים.
לפיכך, כאשר בא אחר וקידשה בתוך שלושים הימים, נוצר ספק, והיא "מקודשת ואינה מקודשת": שמא היא מקודשת לראשון, שהרי בתום שלושים יום חלים קידושיו למפרע ואין משמעות לכך שהשני קידשה באמצע; ושמא באמת חזר בו, והרי זה כמקרה הקודם שבו אינה מקודשת עד לאחר שלושים יום, ובא השני והקדימו.
מחמת ספק זה נפסק במשנה: "בין בת ישראל לכהן, בין בת כהן לישראל - אינה אוכלת בתרומה". שני הצדדים שווים בכך:
בת כהן שאחד המקדשים ישראל: אף שקודם לכן אכלה בתרומה, כעת יש ספק שמא נישאה לישראל ואיבדה בכך את זכותה לאכול בתרומה.
בת ישראל שאחד המקדשים כהן: אינה אוכלת בתרומה, שכן ייתכן שאין היא נשואה לכהן אלא לישראל.
לסיכום: במשנה זו למדנו שלושה דינים: שליח שקידש לעצמו את האשה שנשלח לקדשה למשלחו - קידושיו קידושין, אף שנהג ברמאות; האומר "הרי את מקודשת לי לאחר שלושים יום" ובא אחר וקידשה בתוך הזמן - מקודשת לשני קידושין גמורים, ואם הוא כהן אוכלת בתרומה; והאומר "מעכשיו ולאחר שלושים יום", שלשונו מסופקת בין תנאי לחזרה - הרי היא מקודשת ואינה מקודשת, ומספק אינה אוכלת בתרומה, בין בת ישראל לכהן ובין בת כהן לישראל.