קידושין, פרק א', משנה י'. המשניות הקודמות עסקו בחיוב המצוות ובאנשים שונים במקומות שונים, ומשנתנו חותמת את הפרק בדיון על ערכן של המצוות בכלל.
העושה מצווה אחת:
המשנה קובעת כי אדם העושה מצווה אחת - "מטיבין לו, ומאריכין לו ימיו, ונוחל את הארץ". הכוונה היא לאדם המצוי במצב שבו זכויותיו וחובותיו שקולות זו כנגד זו, מחצה עבירות ומחצה מצוות, ואותה מצווה אחת מכריעה את הכף לזכות. משעה שרבו זכויותיו על חובותיו - מיטיבים עמו, מאריכים את ימיו, והוא נוחל את הארץ.
הגמרא מבארת כי אין מדובר בארץ הגשמית בלבד, אלא בארץ החיים - היא ארץ הנצח שבעולם הבא.
לעומת זאת, מי שאינו עושה אותה מצווה אחת ומותיר את עצמו במצב שבו רוב מעשיו עבירות - אין מיטיבין לו, אין מאריכין לו ימיו, ואינו נוחל את העולם הבא.
"החוט המשולש":
המשנה ממשיכה וקובעת כי מי שיש בו שלושה דברים אלו - "לא במהרה הוא חוטא":
מקרא - העיסוק בתורה שבכתב.
משנה - העיסוק בתורה שבעל פה.
דרך ארץ - התנהגות נכונה בכל הנוגע ליחסיו עם הבריות.
שלושת השומרים הללו מגינים על האדם מן החטא, וכלשון הפסוק בקהלת שהמשנה מביאה: "והחוט המשולש לא במהרה ינתק" - החוט חזק יותר בזכות שלושת החוטים המחזיקים אותו יחדיו.
ומי שאין בו אף אחד משלושת הדברים הללו - אינו נחשב אפילו כמי שתורם דבר מה לתיקונו של העולם בשום רמה שהיא.
לסיכום: בפרק זה למדנו על ערכה של מצווה אחת המכריעה את הכף לזכות ומזכה את האדם בטובה, באריכות ימים ובנחלת ארץ החיים שבעולם הבא, ועל שלושת החוטים - מקרא, משנה ודרך ארץ - השומרים על האדם מן החטא, ושבהיעדרם אין האדם נמנה על מיישבי העולם.