כתובות פרק ג', משנה א'. פרק זה עוסק בקנס מיוחד שקבעה התורה לאדם שאנס נערה. 'נערה' היא בת שעברה את גיל שתים עשרה והביאה סימני בגרות, וזאת בששת החודשים הראשונים בלבד - עד שהיא נעשית 'בוגרת'. אם בתקופה זו היא בתולה שלא היו לה יחסים קודם לכן, אזי נוסף על כל החיובים הממוניים המוטלים על הפוגע (בושת, פגם וכיוצא באלו), מוטל עליו קנס קצוב של חמישים שקל, אותם עליו לשלם לאביה. קנס זה הוא נושא הדיון בפרק שלפנינו.
משנתנו מונה רשימה של נערות שהנישואין עמן אסורים, ואף על פי כן הקנס חל על הבא עליהן. לשון המשנה: "אלו נערות שיש להן קנס" - אלו הן הנערות שבשלב 'נערה' חל עליהן הקנס שהעבריין חייב לשלם.
נערות שנישואיהן אסורים ובכל זאת יש להן קנס:
"הבא על ממזרת" - ממזרת היא הנולדת מיחסי איסור שיש בהם חיוב כרת בין ההורים. יהודי אינו יכול לשאת ממזרת, ואף על פי כן, אם כפה את עצמו עליה, חל הקנס המיוחד.
"ועל הנתינה" - הנתינים היו קבוצת אנשים שהתגיירו בטענות שווא בימי יהושע, ולפיכך אסור לישראל להתחתן עמם.
"ועל הכותית" - כותי הוא מן היושבים בשומרון, ונחלקו בגמרא אם גיורם היה גיור תקף אם לאו, אך אסור להתחתן עמם.
"ועל הגיורת ועל השבויה ועל השפחה שנתגיירו ושנפדו ושנשתחררו פחותות מבנות שלוש שנים ויום אחד" - במקרה של הגיורת, מדובר בגיורת שמותר לו לבוא עליה; במקרה של השבויה, אישה שנשבתה ונפדתה; ובמקרה של השפחה, שפחה שהשתחררה. בכל אלו התנאי הוא ששינוי המעמד - הגיור, הפדייה או השחרור - אירע כשהיא פחותה מגיל שלוש שנים ויום אחד.
וכפי שכבר למדנו, מתחת לגיל שלוש אין היחסים נחשבים יחסים תקפים, והיא נשארת בתולה. מאחר שאחד הקריטריונים לחיוב הקנס הוא שהנערה תהיה בתולה, הרי שאף שבדרך כלל מי שהייתה גויה, שבויה או שפחה מוחזקת כמי שאינה בתולה, כאן, מכיוון שיצאה מאותו מעמד לפני גיל שלוש, אנו מניחים שהיא עדיין בתולה.
עריות שחייבין עליהן כרת:
"הבא על אחותו" - שהוא חייב עליה כרת.
"ועל אחות אביו".
"ועל אחות אמו".
"ועל אחות אשתו".
"ועל אשת אחיו".
"ועל אשת אחי אביו".
"ועל הנידה" - אפילו נערה הנמצאת במעמד של נידה.
"יש להן קנס, אף על פי שהן בכרת - אין בהן מיתת בית דין" - בכל אלו חל הקנס. אמנם היחסים שנמנו בקבוצה האחרונה כולם חייבי כרת, אך חיוב הכרת אינו מבטל את החיוב הממוני. ההדגשה שאין בהן מיתת בית דין נחוצה, שכן אילו היה מדובר בעבירה שדינה מיתה, היה חל הכלל 'קים ליה בדרבה מיניה' - שאין נותנים לו אלא את העונש החמור, הוא עונש המיתה, ולא את העונש הכספי. אך מכיוון שאין באלו גזר דין מיתה אלא כרת בלבד, הוא נותר מחויב בתשלום.
לסיכום: במשנה זו למדנו מיהן הנערות שיש להן קנס - הן אלו שנישואיהן אסורים (ממזרת, נתינה וכותית), הן הגיורת, השבויה והשפחה ששינו את מעמדן לפני גיל שלוש ולכן הן בחזקת בתולות, והן העריות שחייבין עליהן כרת. בכל אלו הקנס עומד בעינו, שכן חיוב הכרת אינו פוטר מן החיוב הממוני, ורק מיתת בית דין הייתה פוטרת מכוח הכלל 'קים ליה בדרבה מיניה'.