בשיעור זה נלמד את המשנה האחרונה במסכת כתובות. משנה זו כוללת שני עניינים: כפיית בן הזוג לעלות לארץ ישראל ולירושלים, ותשלום הכתובה במקום שמטבעו שונה ממקום כתיבתה.
העלייה לארץ ישראל ולירושלים:
המשנה קובעת כי כל אחד מבני הזוג רשאי לכפות על בן זוגו לעלות לארץ ישראל, אך אין בידו לכפות עליו לצאת מארץ ישראל. וכן הדין ביחס לירושלים: כל אחד מבני הזוג יכול לכפות על השני לעבור לירושלים, אך לא לכפות עליו לצאת ממנה.
דין זה חל על הבעל ועל האישה כאחד, וממנו נגזרות ההשלכות הממוניות:
אישה המסרבת לעלות עם בעלה: הבעל רשאי לגרשה בלא לשלם לה את כתובתה.
בעל המסרב לעלות עם אשתו לארץ ישראל או לירושלים: אם היא רוצה בכך, הוא חייב לגרשה ולשלם לה את כתובתה.
תשלום הכתובה במטבע אחר:
בהמשך דנה המשנה בתשלום הכתובה במקום שמטבעו שונה. המשנה עוסקת באזור שמחוץ לארץ ישראל הנקרא קפוטקיא, המצוי כפי הנראה בשטחה של טורקיה, ובו היו המטבעות גדולים וכבדים הרבה יותר מן המטבעות שבארץ ישראל. מכאן שני המקרים:
נשא אישה בארץ ישראל וגירשה בקפוטקיא: נותן לה ממעות ארץ ישראל, שהוא המקום שבו נעשה ההסכם המקורי ובו נכתבה הכתובה, ואינו נדרש לשלם ממעות קפוטקיא היקרות יותר.
נשא אישה בקפוטקיא וגירשה בארץ ישראל: אף כאן אינו נותן לה אלא ממעות ארץ ישראל, שאינן יקרות כל כך.
הטעם שנותנת הגמרא לכך הוא שהכתובה אינה אלא מדרבנן, ולפיכך הקלו בה חכמים ולא חייבו את הבעל להשתמש בסוג המטבעות היקר יותר.
רבן שמעון בן גמליאל חולק וסובר כי מי שנשא את אשתו וכתב את כתובתה בקפוטקיא, שמטבעותיה גדולים יותר, חייב לשלם לה ממעות קפוטקיא היקרות אף אם הגירושין מתרחשים בארץ ישראל. יסוד שיטתו הוא שהכתובה מן התורה היא, דאורייתא, ולפיכך דינה כשאר החיובים שהולכים בהם אחר המקום שבו נעשתה ההתחייבות. ומאחר שההתחייבות נעשתה בקפוטקיא, עליו לשלם ממעות קפוטקיא.
ומסיימת המשנה: "נושא אשה בקפוטקיא וגירשה בקפוטקיא - נותן לה ממעות קפוטקיא" - הנושא אישה בקפוטקיא ומגרשה שם, משלם לה ממעות קפוטקיא.
לסיכום: במשנה האחרונה שבמסכת כתובות למדנו שכל אחד מבני הזוג כופה את בן זוגו לעלות לארץ ישראל ולירושלים ואינו כופהו לצאת מהן, ומי שמסרב מפסיד את כתובתו או מתחייב בה; וכן למדנו את דין תשלום הכתובה במטבע המקום, שלדעת תנא קמא נותן ממעות ארץ ישראל מפני שהכתובה מדרבנן, ולדעת רבן שמעון בן גמליאל הולכים אחר מקום ההתחייבות מפני שהכתובה דאורייתא.
תודה שהצטרפתם אלינו למסכת כתובות. אנו מקווים שתצטרפו אלינו למסכת הבאה, מסכת נדרים.