המשנה שלפנינו עוסקת באדם שהיה נשוי לשתי נשים ומכר את שדהו. השדה היה משועבד לשתי הכתובות, אלא שאין בדמיו כדי לפרוע את שתיהן, אלא כתובה אחת בלבד.
המקרה הראשון - שתי נשים ולוקח אחד:
שתי הנשים נישאו קודם המכירה, ולפיכך זכותן קיימת בשדה אף לאחר שנמכר, והן רשאיות לגבותו מן הלוקח. אלא שהאישה שנישאה ראשונה קודמת בגבייתה לשנייה, שכן פירעון כתובתה קודם.
במצב זה, מטעם כלשהו, כותבת האישה הראשונה ללוקח שאין לה עמו כל תביעה, ושאין בכוונתה לערער עליו ולהוציא ממנו את השדה. מכאן ואילך מתגלגלים הדברים במעגל:
האישה השנייה, שלא כתבה ללוקח דבר, גובה ממנו את השדה, שהרי אף כתובתה קדמה למכירה.
האישה הראשונה, הקודמת לשנייה בזכותה, מוציאה את השדה מידה.
הלוקח מוציא את השדה מיד האישה הראשונה, מכוח ההתחייבות שכתבה לו שלא תערער עליו.
ושוב חוזרת האישה השנייה וגובה מן הלוקח - וחוזר חלילה.
נמצא שהצדדים הולכים סחור סחור ומסתובבים במעגל שאין לו סוף, עד שיעשו פשרה ביניהם - פשרה שכולם יכולים להסכים לה, אף שאין היא משביעה את רצון כולם.
המקרה השני - בעל חוב ושני לקוחות:
המשנה קובעת כי אותו הדין נוהג, באותה נוסחה ובאותו מבנה, אף בתרחיש הבא: אדם חייב לחברו מאה דולר, ושדהו - השווה מאה - משועבד להלוואה. מכר את מחצית השדה בחמישים לאדם אחד, ולאחר מכן את המחצית השנייה בחמישים לאדם אחר. המכירה נעשתה באחריות, כך שאם ייטרף השדה מן הלוקח הראשון, בידו לגבות מן הלוקח השני ולהוציא ממנו את שדהו.
בעל החוב זכאי לגבות את שני השדות, שהרי חובו מאה וכל שדה שווה חמישים בלבד. אף על פי כן כותב הוא ללוקח השני שאין בדעתו לערער עליו. וכך מתגלגלים הדברים:
בעל החוב גובה תחילה את השדה מן הלוקח הראשון, שלא נכתב לו דבר.
הלוקח הראשון, שהפסיד את שדהו, מוציא את השדה מן הלוקח השני, משום שהוא קודם לו.
בעל החוב חוזר וגובה שדה זה מן הלוקח הראשון.
הלוקח השני מוציאו מבעל החוב, מכוח התחייבותו שלא יערער עליו.
הלוקח הראשון חוזר ומוציאו מן הלוקח השני - וחוזר חלילה.
אף כאן מסתובבים הדברים במעגל, עד שיגיעו הצדדים לידי פשרה.
המקרה השלישי - אישה אחת ושני לקוחות:
ומסכמת המשנה כי אותו דין נוהג גם כאשר יש אישה אחת בלבד: כתובתה מאה, ובעלה מכר שני שדות בני חמישים כל אחד, באותו אופן שנתבאר במקרה הקודם. האישה כותבת ללוקח השני שלא תתבע אותו, ומכאן מתגלגל המעגל:
האישה גובה שדה של חמישים מן הלוקח הראשון.
הלוקח הראשון גובה מן הלוקח השני.
האישה חוזרת וגובה מן הלוקח הראשון.
הלוקח השני מוציא מידה - וחוזר חלילה.
אף הם הולכים סחור סחור, עד שיעשו פשרה ביניהם.
לסיכום: בשלושת המקרים - שתי נשים ולוקח אחד, בעל חוב ושני לקוחות, ואישה אחת ושני לקוחות - נוצרת טענה מעגלית: הוויתור שנכתב לאחד הצדדים גורם לכך שכל אחד מוציא מרעהו חוזר חלילה, ואין קץ לגלגול התביעות, עד שיעשו הצדדים פשרה המקובלת על כולם.