כפי שדנו במשניות הקודמות בשאלת כשרותה של אישה שנבעלה לאדם שאינו ידוע, נביא כעת את המעשה המובא במשנה שלנו.
המעשה שבמשנה:
נערה צעירה ירדה לשאוב מים מן הבאר, ולמרבה הצער נאנסה, ואין ידוע מיהו האדם שבא עליה. מכאן עולה השאלה: האם היא כשרה, ואם ייוולד לה ילד - האם יהיה הילד כשר?
קובעת המשנה: אם רוב אנשי אותה עיר כשרים - כלומר יהודים כשרים, שבנותיהם ואלמנותיהם רשאיות להינשא לכהן - אף נערה זו כשרה להינשא לכהן. ההיתר נסמך על חזקת הרוב: מן הסתם בא עליה אחד מאותו רוב כשר.
תוספת הגמרא - שיירת העגלות:
הגמרא מבארת כי במעשה זה היה מרכיב נוסף: הדבר אירע סמוך לעגלות של ציפורי, כלומר שבאותה שעה עברה שם גם שיירה של יהודים כשרים מחוץ לציפורי.
נמצא שיש כאן מה שקרוי 'תרי רובי' - שני רובים:
רוב העיר: רוב אנשי העיר יהודים כשרים.
רוב השיירה: אף רוב אנשי אותה קבוצה שעברה שם יהודים כשרים.
מכאן עולה שבענייני יוחסין קיימת דרישה גבוהה יותר ותביעה מוגברת: אין די ברוב אחד, אלא נדרשים 'תרי רובי' כדי להתיר נערה זו שנבעלה לאדם שאינו ידוע, ולהחזיק שאכן יהודי כשר בא עליה - ומשום כך היא כשרה להינשא לכהן.
לסיכום: במשנה שלפנינו למדנו את מעשה הנערה שירדה לשאוב מים מן הבאר ונאנסה בידי אדם שאינו ידוע, ואת ההיתר הנסמך על רוב אנשי העיר הכשרים. הגמרא הוסיפה כי המעשה אירע סמוך לעגלות של ציפורי, ומכאן שנדרשו כאן 'תרי רובי' - רוב אנשי העיר ורוב אנשי השיירה - ללמדנו שבענייני יוחסין נדרשת דרישה מוגברת יותר משאר איסורים.