במשנה שלפנינו שואל רבי עקיבא את רבן גמליאל ואת רבי יהושע, באותו שוק שבאמאום, שאלה נוספת: מה דינו של השוחט חמש בהמות קדשים מחוץ לעזרה בהעלם אחד? העונש על שחיטת קדשים בחוץ, כלומר על שחיטת הבהמות מחוץ לבית המקדש, הוא כרת, ולפיכך העושה זאת בשוגג חייב חטאת. השאלה היא אם מתחייב הוא חטאת אחת על כל החמש, שהרי שחטן בהעלם אחד ולא ידע שהדבר אסור, או שמא חטאת נפרדת על כל אחת ואחת מחמש הבהמות.
היסודות שנתבארו לעיל:
האוכל שני כזיתים של חלב בהעלם אחד - אינו חייב אלא חטאת אחת.
הבא על חמש נשים נידות בהעלם אחד - חייב על כל אחת ואחת, מפני שהן 'גופים מחולקים', גופים שונים זה מזה.
השאלה, אם כן, היא לאיזה משני הדינים יש לדמות חמש בהמות: האם אף הן נחשבות גופים מחולקים ויש כאן חמישה חיובים, או שמא דינן כאכילת החלב, ואינו מביא אלא חטאת אחת על כולן.
השיבו לו חכמים כי אין בידם מסורת בשאלה מסוימת זו.
אמר רבי יהושע: יש בידי מסורת. בהמה שהוקדשה לקודשי קודשים, כגון עולה, ולפני שנזרק דמה על המזבח שחטוה ואכלו את בשרה - הרי זו מעילה, שימוש אסור בנכסי הקדש, והמועל מביא אשם מעילות נוסף על השבת הקרן והוספת החומש. המסורת שבידו היא, שאם הוכן בשרה של אותה בהמה בחמישה תמחויין - תמחוי הוא כלי הגשה, וכאן הכוונה לחמישה אופני הכנה שונים, אפוי, צלוי וכיוצא בהם, שנעשו כולם מבהמה אחת - חייב אשם מעילות על כל אחד ואחד מהם.
ומכאן למד רבי יהושע קל וחומר: אם על בהמה אחת שנאכלה בחמש דרכים שונות מביאים חמישה אשמות מעילה, קל וחומר שהשוחט חמש בהמות מחוץ לבית המקדש חייב חטאת על כל אחת ואחת מהן.
"לא כך שאלן רבי עקיבא":
אמר רבי שמעון: "לֹא כָּךְ שָׁאֲלָן רַבִּי עֲקִיבָא" - לא זו הייתה שאלתו. אין רבי עקיבא שואל שאלה שיש עליה קושיה ברורה, ובשאלה כזו שתי תשובות ברורות:
אי אפשר להשוות אכילה לשחיטה: באכילה נהנה האדם מן המאכל, וכל תמחוי ותמחוי מסב הנאה אחרת משלו, ומשום כך יש מקום לחייב על כל אחד בפני עצמו; מה שאין כן בשחיטת בהמה, שאין בה חילוקי הנאות.
ואף אם נשווה את הבהמות לבני אדם, עדיין יש לחלק: באיסור נידה אף האישה עצמה חייבת בחטאת משלה, ולפיכך יש מקום לומר שחמש נשים הן חמישה גופים מחולקים והאיש מביא עליהן חמש חטאות; אך הבהמות, שאינן מביאות חטאת, אין לומר בהן כן, ודי בחטאת אחת על כולן.
אלא כך שאל רבי עקיבא: "אֶלָּא בְּאוֹכֵל נוֹתָר מֵחֲמִשָּׁה זְבָחִים בְּהֶעְלֵם אֶחָד מַהוּ" - האוכל נותר, בשר שנשתייר מחמישה קרבנות שונים, בהעלם אחד. אף על אכילת נותר חייבים כרת, והשאלה היא: האם אכילה מחמש בהמות שונות דינה כאכילת כזיתי חלב בהעלם אחד, שאינו חייב אלא אחת, או שדינה כחמש נשים נידות, שחייב על כל אחת ואחת. כלומר: חייב אחת על כולן, או אחת על כל אחת ואחת.
אמרו לו: לא שמענו - אף בשאלה זו אין בידם מסורת. אמר רבי יהושע: "שמעתי באוכל מזבח אחד בחמישה תמחויין בהעלם אחד, שהוא חייב על כל אחת ואחת משום מעילה". אף שאכל את הכול בהעלם אחד, מאחר שהוכן הבשר בחמישה תבשילים שונים מביא חמישה אשמות מעילה. "ורואה אני שהדבר קל וחומר" - ואם על בהמה אחת חייב חמישה קרבנות, קל וחומר שהאוכל נותר מחמש בהמות חייב חמש חטאות.
אמר רבי עקיבא: "אם הלכה - נקבל", אם מסורת בידכם בשאלת הנותר עצמה, נקבלנה ואין להרהר אחריה. "ואם לדין - יש תשובה", ואם אין בידכם אלא לימוד בסברה מדין המעילה, יש להשיב על כך. אמרו לו: השב - אמור מהי סברתך, מדוע אין ללמוד חיוב של חמש חטאות מחיובם של חמישה אשמות מעילה.
תשובת רבי עקיבא - חומרות שנתחדשו במעילה:
יסוד התשובה הוא, שבדיני אשם מעילות נאמרו חומרות שאינן קיימות בחטאת הבאה על שגגת איסור כרת, ומאחר שהמעילה חמורה יותר אין ללמוד ממנה:
"אם אמרת במעילה, שעשה בה את המאכיל כאוכל ואת המהנה כנהנה" - ראובן שנתן לשמעון לאכול בשר של עולה שעדיין לא קרבה, ראובן המאכיל הוא המתחייב במעילה ולא שמעון האוכל. הטעם לכך, שעניינה של מעילה הוא הוצאת החפץ מרשות הקדש לרשות הדיוט, והמוסר את המאכל הוא העושה את ההעברה. וכן הדין ב'המהנה כנהנה': המספק לחברו הנאה מנכסי הקדש, כגון פטיש של הקדש שבבית המדרש, נחשב כנהנה בעצמו ומתחייב.
"צירוף המעילה לזמן מרובה" - שיעור המעילה הוא הנאה בשווה פרוטה. אם נהנה בשווי חצי פרוטה היום ובשווי חצי פרוטה בשבוע הבא, מצטרפים שני המעשים ומתחייב במעילה, אף שנעשו בהפרש זמן גדול. מה שאין כן באכילת חלב, ששני חצאי הכזית מצטרפים רק בכדי אכילת פרס, פרק הזמן שלוקח לאכול פרס, בין שתי דקות לתשע דקות, ואינם מצטרפים על פני שבוע שלם.
ומאחר שכל אלו אינם בנותר - "תאמר בנותר שאין בו אחד מכל אלו" - שהמוסר נותר לאחרים אינו מתחייב במעשה אכילתם, ואף אין אכילות של שיעור כזית מצטרפות לזמן מרובה. נמצא שהמעילה חמורה יותר, ואין ללמוד ממנה, שבה מביאים חמישה אשמות מעילה על חמישה תמחויין, לעניין אכילת נותר מחמש בהמות שונות.
לסיכום: אין כאן חידוש על העקרונות שנתבארו בתחילת הפרק. העושה בהעלם אחד כמה פעמים את אותו איסור - אכילת נותר, חילול שבת או ביאה על אישה נידה - אינו מביא אלא חטאת אחת בלבד. לעומת זאת במעילה, שהיא חמורה יותר, מביא אשם מעילות נפרד על כל מין הנאה בפני עצמו, כגון טעם אחר, מתכון אחר או תמחוי אחר. היוצא מן הכלל הוא 'גוף מחולק', שעניינו דווקא בבני אדם: כאשר יש שני שותפים למעשה ואף השני מתחייב בחטאת, נמצאו גופים מחולקים. לפיכך הבא על חמש נשים נידות מביא חמש חטאות נפרדות, אף שכל המעשים נעשו באיסור אחד ובהעלם אחד, בלא שידע שהדבר אסור.