גיטין פרק ה', משנה ט'. משנה זו דנה בגדרי הסיוע לזולת החשוד שאינו שומר כראוי את ההלכה - בהלכות שביעית ובהלכות טומאה וטהרה. המשנה מלמדת באילו אופנים מותר לסייע בעקיפין, מהו הסיוע הישיר האסור, ומהם ההיתרים שנקבעו מפני דרכי שלום.
המשאלת לחברתה החשודה על השביעית:
מותר לאישה להשאיל כלים לחברתה החשודה שאינה שומרת כראוי את הלכות שביעית - שמא היא מחזיקה בביתה פירות שביעית באופן שמור, דבר האסור לה, או שהיא משתמשת בפירות לאחר שעבר זמן הביעור, הוא זמן השמדתם.
"נפה וכברה וריחיים ותנור" - שני סוגי כלים המשמשים לסינון ולניפוי של קמח וכדומה, וכן ריחיים ותנור. מותר להשאילם לה, אף על פי שהיא עלולה להשתמש בהם לדברים שהם בניגוד לדיני שביעית.
"אבל לא תבור ולא תטחן עמה" - אין היא רשאית לשבת עמה ולסייע בידיה להוציא את הפסולת מן התבואה הטובה, ואף לא לטחון עמה. כל פעולה המהווה עזרה ישירה אסורה, שכן זהו סיוע ישיר לעוברי עבירה.
אשת חבר ואשת עם הארץ:
מכאן עוברת המשנה לדיני טומאה וטהרה. 'חבר' הוא תלמיד חכם השומר על דיני טומאה וטהרה, ואילו 'עם הארץ' אינו שומר עליהם. אשת חבר רשאית להשאיל לאשת עם הארץ את הנפה והכברה שהוזכרו, ואף לעשות עמה מלאכה ממשית: "ובוררת וטוחנת ומרקדת עמה".
הטעם לכך: כל עוד הדברים יבשים ולא באו במגע עם משקה, אין הם מקבלים טומאה, ולפיכך אין הטומאה גורם באותו שלב. אך "משתטיל את המים" - משעה שמוסיפים מים לבצק, הרי הוא ראוי לקבל טומאה, ומכאן ואילך לא תיגע אצלה.
טעמי האיסור וההיתר:
"שאין מחזיקין ידי עוברי עבירה" - זהו הטעם לאיסור המעורבות הישירה: אין אנו יכולים לתמוך ולתת כוח לאלה שמפרים את התורה.
"וכולן לא אמרו אלא מפני דרכי שלום" - הדברים שהותרו, לא הותרו אלא כדי לשמור על הרמוניה ועל שלום בין הבריות.
"ומחזיקין ידי גויים בשביעית":
בשנת השמיטה מותר לגוי לעבוד את השדה, ולפיכך מותר לחזק את ידיו - כלומר לומר לו שיצליח במלאכתו. אין הכוונה לסיוע פיזי, שאותו אין לעשות, אלא לדברי עידוד בלבד. אך אין לומר דברי חיזוק ועידוד מעין אלה לישראל העובד בשביעית, שהרי הוא מפר את התורה.
"ושואלין בשלומן מפני דרכי שלום":
מתוך שהמשנה עוסקת בנתינת תמיכה מוסרית לגויים, היא מוסיפה שמותר לשאול בשלומם בכל יום, מפני דרכי שלום. הגמרא מבארת כי אין כל ספק שמותר לשאול בשלומם של גויים, ואין זה חידושה של המשנה. חידושה הוא שאף בימי חגיהם שואלים בשלומם באותו אופן כבשאר הימים, ואין לחשוש שיש בכך משום תמיכה בחגיהם.
לסיכום: במשנה זו למדנו את גבולות הסיוע לזולת: מותר להשאיל כלים לחשודה על השביעית, אך אסור לברור ולטחון עמה; אשת חבר רשאית לעשות מלאכה עם אשת עם הארץ כל עוד לא הוטלו המים, ומשהוטלו אין היא נוגעת אצלה. הטעם לאיסור הוא שאין מחזיקין ידי עוברי עבירה, והטעם להיתר הוא דרכי שלום. וכן למדנו שמחזיקין ידי גויים בשביעית אך לא ידי ישראל, ושואלין בשלומם של גויים בכל יום, ואף בימי חגיהם, מפני דרכי שלום.