גיטין, פרק שני, משנה ז'. משנה זו ממשיכה את הדיון בכשרים להביא גט, ובעיקר באותם אנשים שלכאורה היה מקום לפוסלם, ובכל זאת הם כשרים.
לשון המשנה: "אף הנשים שאינן נאמנות לומר מת בעלה - נאמנות להביא את גיטה". ההלכה הידועה היא שאף עד אחד נאמן להעיד שמת בעלה של אישה, ועדות זו מתירה אותה להינשא מחדש; ואף אם העד הוא אישה, כשרה היא לעניין זה.
אלא שישנן נשים מסוימות שאינן כשרות לעדות זו, מפני שיחסן אל האישה שעליה הן מעידות עלול להיות שלילי: אין הן חפצות בטובתה אלא ברעתה, ולפיכך אינן נאמנות בעדות מסוג זה. ואף על פי כן, נשים אלו נאמנות להביא את גיטה ולומר "בפניי נכתב ובפניי נחתם".
מיהן אותן נשים? המשנה מונה אותן:
חמותה - אמו של בעלה.
בת חמותה - בתה של חמותה.
צרתה - אישה נוספת של בעלה.
יבמתה - אחות בעלה, הנשואה לאחי בעלה. יש בה פוטנציאל להיעשות צרתה, שכן אילו היה בעלה מת ללא ילדים, הייתה מתייבמת לבעלה של אותה יבמה והיו נעשות צרות זו לזו.
בת בעלה - בתו של בעלה.
לכל אחת מהנשים הללו יש פוטנציאל של טינה כלפי האישה שמדובר בה, ומידה של קנאה טבועה ביחסים הללו. לפיכך אומרת המשנה: אף על פי שאין הן נאמנות להעיד שמת הבעל, נאמנות הן לומר "בפניי נכתב ובפניי נחתם", ואין אנו חוששים שאינן אומרות אמת.
"מה בין גט למיתה?":
שואלת המשנה: מהו ההבדל בין הגט למיתה, שבזה הן נאמנות ובזה אינן נאמנות? ומשיבה: "שהכתב מוכיח" - בגט קיימת ראיה תומכת מן הגט עצמו, מעצם קיומו של השטר. מה שאין כן בעדות על מיתת הבעל, שאין דבר נוסף התומך בטענתן. משום כך הגט עדיף, וקל יותר להאמין להן.
האישה המביאה את גיטה בעצמה:
המשנה ממשיכה במקרה נוסף: "האישה עצמה מביאה את גיטה" - האישה רשאית להביא את גיטה בעצמה, ואפילו ממדינת הים, מחוץ לארץ ישראל, "ובלבד שהיא צריכה לומר בפניי נכתב ובפניי נחתם".
הגמרא מתקשה בקביעה זו: הלוא ההלכה הרווחת היא שאישה המופיעה כשגט בידה, נאמנת לומר שכבר התגרשה בגט זה. מדוע, אם כן, נדרשת אישה זו להופיע בפני בית דין בארץ ישראל ולומר "בפניי נכתב ובפניי נחתם"?
מתרצת הגמרא, שמשנתנו עוסקת במקרה שבו האישה עצמה שימשה שליחה להבאת הגט. כלומר, הבעל נתן לה את הגט, אך לא נתנו לה באופן שנתינה זו תהווה את מעשה הגירושין, אלא רצונו שהגט לא יחול עד שיימסר לידיה על ידי בית דין בארץ ישראל. לפיכך הוא שולח אותה לשם, ועליה למסור את הגט לבית הדין ולומר "בפניי נכתב ובפניי נחתם", ואז יינתן לה הגט מידם ויחול בשעה זו. נמצא שהיא אומרת "בפניי נכתב ובפניי נחתם" עבור עצמה, וכשר הדבר.
לסיכום: במשנה זו למדנו שאף הנשים החשודות בטינה כלפי האישה - חמותה, בת חמותה, צרתה, יבמתה ובת בעלה - שאינן נאמנות להעיד שמת בעלה, נאמנות להביא את גיטה ולומר "בפניי נכתב ובפניי נחתם", משום "שהכתב מוכיח". כן למדנו שהאישה עצמה כשרה להביא את גיטה ממדינת הים, ובלבד שתאמר "בפניי נכתב ובפניי נחתם", והיינו כשנעשתה שליחה להולכת הגט לבית הדין, ורק ממנו תקבלנו לידיה.