גיטין פרק ה', משנה א'. פרק זה ממשיך לדון בעניינים הקשורים ל'תיקון עולם' - תקנות שתיקנו חכמים לטובת החברה - וראשיתו בסדרי גביית התשלומים של נזיקין, חוב וכתובה.
"הניזקין שמין להם בעידית":
'ניזקין' הם התשלומים שאדם משלם על שהזיק לרכושו של חברו. המשנה קובעת כי שמין להם בעידית - כלומר, אומדים את התשלום מן המשובח שבנכסיו. בדיני חכמים ישנן שלוש רמות של נכסים:
זיבורית - הנכס הנמוך ביותר מבחינת איכותו.
בינונית - הרמה הממוצעת.
עידית - הנכס המשובח ביותר.
המזיק חייב בסכום מסוים, אולם ההנחה היא שאדם חפץ להחזיק בקרקע האיכותית ביותר. אף שהקרקע המשובחת קטנה יותר בשטחה - שהרי הערך המשולם זהה - היה המשלם מעדיף לפרוע דווקא מן הרכוש הפחות יקר ולהותיר בידו את העידית. על כך אמרו חז"ל, שאף על פי שרצונו לשלם מן הזיבורית, עליו לשלם מן העידית: הטוב שבנכסיו.
שיטת התורה מול תקנת חכמים:
לכאורה יש לשאול: אם זו תקנה משום תיקון עולם, הרי התורה עצמה מכתיבה שיש לשלם מן המשובח, כנאמר "מיטב שדהו". אלא שהתנא של משנתנו סובר כי כוונת התורה היא שישולם המיטב לפי מה שיש לניזק, ואילו מפני תיקון עולם תיקנו חכמים שהמזיק ישלם ממיטב נכסיו שלו.
לדוגמה: אם הבינונית של המזיק שווה בערכה לעידית של הניזק, מצד דין התורה היה די בכך שישלם מן הבינונית שלו, שהרי היא כעידית של הניזק. חכמים, לעומת זאת, תיקנו שעליו לתת את המיטב של עצמו - העידית של המזיק.
"ובחוב בבינונית":
הפורע הלוואה שהוא חייב משלם מן הבינונית. מן התורה נלמד מפסוק שאין המלווה גובה אלא מן הזיבורית, מן הפחות שבנכסי הלווה; אלא שחכמים תיקנו שהפירעון ייעשה מן הבינונית, מן הממוצע, כדי שיהיו אנשים מוכנים ומעוניינים להלוות לזולתם ולא יחששו שיקבלו את פירעונם מן הגרוע ביותר.
"וכתובת אשה בזיבורית":
בפירעון כתובה די בתשלום מן הזיבורית, מן הרמה הנמוכה ביותר. כאן לא תיקנו חכמים תקנה, משום שאין חשש שנשים יימנעו מלהינשא - החזקה היא שהאישה חפצה להינשא אף יותר מן האיש. משום כך נותר הדין כפי שקבעה התורה מלכתחילה: הכתובה היא חוב, ופירעונה בשעת גירושין כפירעון כל חוב אחר, ולפיכך נשאר בדרגת התורה - זיבורית.
רבי מאיר חולק ואומר: "אף כתובת אישה בבינונית" - אותה תקנה שנאמרה בפירעון חוב, שיהא מן הדרגה האמצעית, נוהגת גם בכתובת אישה.
לסיכום: במשנה זו למדנו שלושה סדרי גבייה: נזיקין בעידית, חוב בבינונית וכתובת אישה בזיבורית. עמדנו על שלוש דרגות הנכסים, על ההבחנה בין דין התורה - מיטב לפי נכסי הניזק, וגביית חוב מן הזיבורית - לבין תקנות חכמים מפני תיקון עולם, שהמזיק ישלם ממיטב נכסיו שלו ושבעל חוב ייגבה מן הבינונית כדי שלא תינעל דלת בפני לווין. כן ראינו מדוע לא תיקנו כן בכתובה, ואת שיטת רבי מאיר החולק וסובר שאף כתובת אישה בבינונית.