גיטין, פרק ד', משנה א'. משנה זו דנה בשאלה: אדם ששלח שליח למסור גט לאשתו - האם יכול הוא לחזור בו ולבטל את הגט?
לשון המשנה:
"השולח גט לאשתו" - הבעל שולח "שליח להולכה", שליח המייצג את הבעל ולא את האישה. באיזה אופן ביטל את שליחותו?
"הגיע בשליח" - לאחר ששלחו, הגיע הבעל שוב אל השליח ותפסו.
"או ששלח אחר שליח" - ששלח שליח נוסף בעקבותיו.
ובשני האופנים - "ואמר לו: גט שנתתי לך בטל הוא", בין שאמר זאת בעצמו ובין שאמר זאת השליח השני שמינה - "הרי זה בטל", והגט נעשה בטל ומבוטל.
שני חידושים בדין זה:
בנתקל בשליח: אין אומרים שמאחר שלא רדף אחר השליח באופן פעיל אלא רק נזדמן לו, אין דבריו אלא ניסיון להקשות על אשתו. אלא אנו אומרים שאכן לכך התכוון, והביטול חל.
בשליח השני: אין אומרים שאין בכוחו של השליח השני לבטל את שליחותו של השליח הראשון. יש בכוחו לעשות כן, מאחר שנשלח על ידי הבעל.
ביטול בפני האישה:
"קדם אצל אשתו" - שהגיע הבעל אל אשתו קודם שמסר לה השליח את הגט, "או ששלח שליח" - ששלח אליה שליח שהגיע אליה לפני שהגיע הגט, "ואמר לה: גט ששלחתי לך בטל הוא" - "הרי זה בטל". ואף כאן אין אומרים שכל כוונתו אינה אלא להקשות עליה, אלא מתייחסים לדבריו ברצינות והגט בטל.
משהגיע הגט לידה:
בכל המקרים הללו, "משהגיע גט לידה - שוב אינו יכול לבטלו". אפילו אם נראה הבעל נאבק ומשתדל להגיע אליה ולומר לה שהגט בטל, מאחר שלא הייתה לו הזדמנות לעשות זאת קודם שהגיע הגט לידה - מאוחר מדי. משהגיע הגט לידה שוב אין בכוחו לבטלו, והרי היא מגורשת.
לסיכום: למדנו כי כל עוד לא הגיע הגט ליד האישה, יכול הבעל לבטלו - בין בעצמו ובין על ידי שליח נוסף, ובין בפני שליח ההולכה ובין בפני האישה; ואילו משהגיע הגט לידה, שוב אין בכוחו לבטלו והיא מגורשת.