אנו פותחים את הלימוד בפרק ב' של מסכת גיטין, משנה א'. המשנה ממשיכה בעניין השליח המביא גט ממדינת הים, ובאה לברר מה דינו כאשר עדותו - "בפני נכתב ובפני נחתם" - אינה שלמה.
לשון המשנה:
"המביא גט ממדינת הים ואמר: בפני נכתב אבל לא בפני נחתם; בפני נחתם אבל לא בפני נכתב; בפני נכתב כולו ובפני נחתם חציו; בפני נכתב חציו ובפני נחתם כולו - פסול".
ארבעה מקרים נמנו כאן, וכולם פסולים:
"בפני נכתב אבל לא בפני נחתם" - השליח מעיד על הכתיבה בלבד, בעוד שעליו לומר את שני הדברים כאחד.
"בפני נחתם אבל לא בפני נכתב" - השליח מעיד על החתימה, אך אין ביכולתו להעיד שהגט נכתב בפניו.
"בפני נכתב כולו ובפני נחתם חציו" - הגט כולו נכתב בפניו, אך מבין שני עדי החתימה רק אחד חתם בפניו. הרי זה כמי שאומר שהגט לא נחתם בפניו.
"בפני נכתב חציו ובפני נחתם כולו" - החתימה כולה נעשתה בפניו, אך הכתיבה רק חציה.
בכל המקרים הללו נדרש שהעדות תהיה שלמה: גם "בפני נכתב" וגם "בפני נחתם", ובשלמותם.
"בפני נכתב חציו" - באיזה חצי מדובר:
הגמרא מבהירה כי הפסול נאמר דווקא ב"חצי השני" של הגט, הוא החלק שבו מצויים הפרטים: שם הבעל, שם האישה וזמן הגט. פרטים אלו חייבים להיכתב בפניו. אך שאר הגט - הטופס, כלומר הנוסח הסטנדרטי - אינו חייב להיכתב בפניו, וכשר גם בלעדי כך.
שני שלוחים שנחלקה עדותם:
המשנה ממשיכה: "אחד אומר בפני נכתב ואחד אומר בפני נחתם - פסול". די בשליח אחד, ואין צורך בשניים, אך אותו אחד עצמו צריך לומר את שני הדברים, ולא שיאמר האחד דבר זה והאחר דבר אחר.
הגמרא מעמידה את המקרה כאשר הגט לא הובא על ידי שניהם יחד, שכן שניים שהביאו גט אינם צריכים לומר "בפני נכתב ובפני נחתם" כלל - הם עצמם יכולים לקיים ולאמת את החתימות בשעת הצורך. מדובר, אפוא, כשרק אחד משני נושאי הגט היה השליח בפועל, וכל אחד מהם העיד על חלק אחד בלבד, ולפיכך הגט פסול.
שניים אומרים בפנינו נכתב ואחד אומר בפני נחתם:
מקרה נוסף במשנה: שני שלוחים מעידים שהגט נכתב בפניהם, ואדם נוסף מעיד שנחתם בפניו. רש"י מדגיש כי מדובר בצד שלישי, ולא באחד מן השניים - שאילו היה זה אחד מהם, נמצא אדם אחד המעיד גם על הכתיבה וגם על החתימה, והגט היה כשר מטעם זה בלבד.
טעם הפסול: אף שיש כאן מי שמעיד "בפני נחתם", חוששים שמא יבואו לערבב דין זה עם שאר שטרות. שכן קיום החתימות בעד אחד הותר בגיטין בלבד, ומתוך מקרה זה עלולים לטעות ולסבור שאף בשאר שטרות ניתן לאמת חתימות בעד אחד. לפיכך מתירים לאדם אחד לאמת את החתימה רק כאשר הוא עצמו גם מאמת את הכתיבה לשמה, ובכך נשמרת ההבחנה בין גיטין לשאר שטרות. במקרה שלפנינו אין זה אותו אדם האומר "בפני נכתב", אלא שני אנשים אחרים, ולפיכך פסול.
אולם רב יהודה מכשיר. לדעתו, עצם העובדה שיש כאן שני עדים - ולא עד אחד - המעידים על כתיבת הגט, מונעת את הערבוב עם קיום שטרות רגיל, ומזכירה שדין גיטין ייחודי הוא.
אחד אומר בפני נכתב ושניים אומרים בפנינו נחתם:
המקרה האחרון במשנה: אדם אחד מעיד שהגט נכתב בפניו, ושניים מעידים שנחתם בפניהם. זה כשר לדברי הכול, שכן אין כאן חשש שיחליפו בשאר שטרות - ואדרבה, אף מותר להשוותו אליהם, שהרי גם שאר שטרות כשרים כאשר החתימות מתקיימות על ידי שני עדים. ועם זאת יש לנו אדם אחד המעיד שהגט נכתב לשמה.
לסיכום: המשנה מלמדת כי עדות השליח חייבת להיות שלמה בשני חלקיה - "בפני נכתב" ו"בפני נחתם" - ומפי אדם אחד. הגמרא הבהירה ש"נכתב חציו" נאמר על החלק שבו הפרטים (שמות וזמן), ואילו הטופס אינו מעכב. כשעדות הכתיבה והחתימה מתחלקת בין שני אנשים - פסול, מחשש עירוב עם קיום שאר שטרות; רב יהודה מכשיר כששניים מעידים על הכתיבה, וכשהחתימה מתקיימת בשני עדים - כשר לדברי הכול.