אנו בפרק ב', משנה א'. מכאן ואילך פותחת המשנה ברישום עדויות מפי דמויות שונות מראשית התקופה שלאחר החורבן, והראשון שבהן הוא רבי חנינא סגן הכהנים. הסגן היה יד ימינו של הכהן הגדול ועמד לצידו הימני, ואם נטמא הכהן הגדול ביום הכיפורים ולא היה יכול לעבוד, היה הסגן ממלא את מקומו. רבי חנינא כיהן כסגן הכהנים בזמן החורבן, ועתה בא להעיד על דברים שראה, ומעדותו נלמד הלכות במשניות הבאות.
בסך הכול העיד ארבעה דברים, ולפיכך תעסוקנה בהם שלוש המשניות הבאות. משנתנו הראשונה עוסקת בענייני טומאה וטהרה, והיא מופיעה אף במסכת פסחים (פרק א', משנה ו').
רקע: דרגות הטומאה:
הטומאה, שהיא מציאות הלכתית ורוחנית, מתפשטת בדרך כלל מ'אב הטומאה' ('אב' במובן של מקור) אל מה שהמשנה מכנה 'ולד' - צאצא. כיצד? אם אב הטומאה נגע ביין, נעשה היין 'ראשון' - דרגה ראשונה מן המקור; ואם נגע אותו יין בלחם, נעשה הלחם 'שני' - דרגה שנייה מן המקור. עד כמה ממשיכה השתלשלות זו? הדבר תלוי בסוג המאכל:
חולין ומאכלים רגילים: מגיעים עד דרגת 'שני' בלבד, ואין בהם מציאות של 'שלישי'.
תרומה (המתנה הניתנת לכהן) ודברים שמעמדם ההלכתי כתרומה (כגון חלה): יכולים להיעשות 'שלישי', שלוש דרגות מן המקור.
קדשים (בשר קרבנות או מנחה): יכולים להיעשות אף 'רביעי', ארבע דרגות מן המקור, וזהו המקסימום.
קיים איסור לגרום לקודשים או לתרומה להיטמא, ועלינו להישמר מכך. מנגד, קיימת חובה שאם נטמאו קודשים, כגון בשר קרבן, מוציאים אותם מתחום בית המקדש ושורפים אותם.
מכאן השאלה שבה עוסקת משנתנו: אם ממילא שורפים בשר קרבן טמא, האם מותר לשרוף בשר שנטמא בדרגת 'שלישי' יחד עם בשר שהוא 'ראשון'? שהרי אם ייגעו זה בזה, יהפוך הראשון את השלישי ל'שני' - כלומר יוסיף בו טומאה. וכיוון שבדרך כלל אסור לגרום לקודשים להיטמא, האם הותר הדבר כאשר ממילא הם עומדים לשריפה?
לשון המשנה: "רבי חנינא סגן הכהנים העיד ארבעה דברים" - וזהו הראשון שבהם. "מימיהם של כהנים לא נמנעו מלשרוף את הבשר שנטמא בוולד הטומאה עם הבשר שנטמא באב הטומאה" - כל התקופה שבה שירתו הכהנים בבית המקדש מעולם לא נמנעו מלשרוף בשר שנטמא ב'ולד'. ('ולד' פירושו ילד, בניגוד ל'אב'; במשניות רבות הכוונה לראשון, וכאן הכוונה אף לדרגות נמוכות יותר.) הבשר נטמא מוולד ונעשה 'שלישי', וכעת הוא נשרף לצד בשר אחר שנגע באב הטומאה ונעשה 'ראשון'. הראשון עלול לגעת בשלישי ולעשותו 'שני', ואף על פי כן מעיד רבי חנינא שהכהנים לא חששו לכך והדבר הותר - "אף על פי שמוסיפין טומאה על טומאתו", אף שאכן מעלים את דרגת טומאתו משלישי לשני.
הוספת רבי עקיבא:
רבי עקיבא מחדש חידוש גדול מזה: לא זו בלבד שמותר להעלות דרגה אחת, משלישי לשני, אלא מותר להעלות אף שתי דרגות. המקרה שהוא מביא עוסק בתרומה ולא בקודשים, אך הכללים זהים.
טבול יום: אדם שהיה טמא (כגון זב) וטבל במקווה באותו יום. עד הערב שמש, הוא צאת הכוכבים, הוא נקרא 'טבול יום', ומעמדו כדרגת 'שני'. לפיכך, אם נגע טבול יום בתרומה, נעשית התרומה 'שלישי' - מצב שאינו ראוי לכתחילה, אך אם אירע, אירע.
טומאת מת וכלי מתכת: ככלל, מגע ישיר מוריד את הדברים דרגה אחת - האב נוגע ונעשה הדבר ראשון, הראשון נוגע ונעשה הדבר שני, וכן הלאה. אולם בטומאת מת, שמקורה 'אבי אבות הטומאה' - הגופה עצמה או חלק משמעותי ממנה - מי שנחשף אליה במגע, במשא (נשיאת משקלה) או באוהל (שהייה עמה בחדר אחד) נעשה אב הטומאה הנקרא 'טמא מת', והוא מעביר לדברים דרגת ראשון. ואולם ישנו כלל נפרד המבוסס על פסוק: כלי מתכת אינו יורד דרגה. אם טמא מת נוגע בכלי מתכת, נעשה הכלי אף הוא אב הטומאה ולא ראשון. נמצא שאם נגע האדם בכף מתכת, נעשית הכף אב הטומאה, ואם תיגע הכף בשמן של תרומה - ייעשה השמן 'ראשון'.
המקרה שבמשנה: מנורה שעליה נרות קטנים שנותנים בתוכם שמן לשריפה, והנרות עשויים מתכת ולא מחרס. אם נגע בהם טמא מת, נעשו הנרות אבות טומאה. בתרומה רשאי הכהן ליהנות משריפתה, ולפנינו שמן תרומה שנעשה 'שלישי' מחמת מגע טבול יום - שוב אין הוא ראוי לאכילה, אך מותר לשורפו וליהנות משריפתו. כשנותן הכהן את השמן השלישי לתוך נר המתכת שהוא אב הטומאה, נעשה השמן 'ראשון' מכוח מגעו הישיר באב - כלומר מעלים אותו שתי דרגות בבת אחת. וזו נקודתו של רבי עקיבא: אף זאת מותר. הרי הוא מיקל יותר מרבי חנינא סגן הכהנים, שכן הוא מתיר העלאה של שתי דרגות ולא של דרגה אחת בלבד.
לשון המשנה: "הוסיף רבי עקיבא" - ואמר: "מימיהם של כהנים לא נמנעו מלהדליק את השמן שנפסל בטבול יום" - כל אותו זמן ששירתו הכהנים בבית המקדש לא נמנעו מלהדליק שמן של תרומה שנפסל במגע טבול יום. 'נפסל' בהקשר של תרומה פירושו שנעשה 'שלישי', הדרגה האחרונה והמרוחקת ביותר. "בנר שנטמא בטמא מת" - במנורת מתכת שנטמאה במגע ישיר עם טמא מת, ולפיכך אף היא אב הטומאה, כך שהשמן השלישי הניתן בתוכה נעשה ראשון. ואף על פי כן לא נמנעו, "אף על פי שמוסיפין טומאה על טומאתו" - אף שמעלים את דרגת טומאתו משלישי לראשון.
לסיכום: למדנו את עדותו הראשונה של רבי חנינא סגן הכהנים, שכאשר קודשים עומדים ממילא לשריפה אין נמנעים מלשורפם יחד ולהוסיף טומאה על טומאתם, ואת הוספתו של רבי עקיבא בתרומה, שמותר להוסיף אף שתי דרגות טומאה. להלכה מביא הרמב"ם את שתי הדעות, ונמצאת קולא זו נפסקת להלכה.
במשניות הבאות נמשיך בשאר הדברים שהעיד עליהם רבי חנינא סגן הכהנים.