משנה זו עוסקת בטומאה הידועה בשם טומאת מדרס: זב, זבה או נידה שישבו על חפץ המיועד לישיבה - אף שאין הם נוגעים בו כלל, עצם היותו תחתיהם עושה אותו טמא מדרס. חפץ זה נעשה אב הטומאה ממש, כדינם של הזב, הזבה והנידה עצמם, וכל דבר הנוגע בו נעשה ראשון לטומאה.
דרגות השמירה מטומאה:
המשנה דנה בכך שקיימות רמות שונות של שמירה מטומאה, בהתאם לדרגת הטהרה שעליה מדובר. כשם שבמשנה הקודמת עמדנו על דרגות של חולין, מעשר שני ותרומה, כך דרגות אלו נוגעות גם לשמירת כליו ובגדיו של האדם: מי ששומר על דרגת תרומה, אין שמירתו נחשבת שמירה כלפי מי ששומר על דרגת קודשים.
החשש בכל דרגה הוא, שמנקודת מבטה של הדרגה הגבוהה אין השומר בדרגה הנמוכה נזהר במידה מספקת. אף שבדרגתו שלו הוא שומר מפני טומאה, אין זהירותו כזהירות הנדרשת בדרגה שמעליה, ולפיכך בכל דרגה חוששים "שמא ישבה עליו אשתו נידה" ונעשה הכלי טמא מדרס.
סולם הדרגות שבמשנה:
"בגדי עם הארץ מדרס לפרושין" - עם הארץ אינו מקפיד בדיני טומאה וטהרה כדרך שמקפידים הפרושים, שהם תלמידי החכמים. לפיכך כל בגדיו וכליו נחשבים לגבי הפרושים כטמאי מדרס, ועליהם להניח שישבה עליהם אשתו נידה.
"בגדי פרושין מדרס לאוכלי תרומה" - הפרושים אוכלים אף את חוליהם בטהרה, ואף על פי כן בגדיהם נחשבים מדרס לאוכלי תרומה. הגמרא מבהירה כי למעשה חסרה כאן דרגה: בגדי הפרושים האוכלים חולין בטהרה הם מדרס לאוכלי מעשר שני, ובגדיהם של אוכלי מעשר שני הם המדרס לאוכלי תרומה.
"בגדי אוכלי תרומה מדרס לקודש" - כליהם ובגדיהם של אוכלי תרומה נחשבים מדרס גמור לגבי האוכלים קודשים וקרבנות.
"בגדי קודש מדרס לחטאת" - בגדיהם וכליהם של אוכלי הקודשים נחשבים מדרס לגבי השומרים על טהרתם בדרגת פרת חטאת, היא הפרה אדומה.
שני המעשים שבסיום המשנה:
"יוסף בן יועזר היה חסיד שבכהונה, והייתה מטפחתו מדרס לקודש" - יוסף בן יועזר היה קדוש וצדיק גדול שבכהנים, והקפיד לאכול אף את חוליו כדרך שאוכלים תרומה. ואף על פי כן, המטפחת שהיה משתמש בה בסעודותיו נחשבה מדרס ביחס לדרגת קודשים, שכן הקפדתו הייתה בדרגת תרומה בלבד ולא בדרגת קודשים. נמצא שאף כליו של אדם במעלתו נחשבו מדרס כלפי הקודשים.
"יוחנן בן גודגדא היה אוכל על טהרת הקודש כל ימיו, והייתה מטפחתו מדרס לחטאת" - יוחנן בן גודגדא הקפיד כל ימיו לאכול את חוליו בדרגת קודש, הגבוהה מדרגת תרומה. ואף על פי כן, ביחס לדרגת פרה אדומה נחשבה מטפחתו מדרס לחטאת, שהיא הדרגה שמעל הקודשים.
לסיכום: במשנה זו למדנו את מהותה של טומאת מדרס, ועמדנו על סולם דרגות השמירה - מעם הארץ ועד לטהרת החטאת - שבכל אחת מהן חוששים "שמא ישבה עליו אשתו נידה", משום ששמירת הדרגה הנמוכה אינה נחשבת שמירה לדרגה שמעליה. שני המעשים החותמים את המשנה, ביוסף בן יועזר וביוחנן בן גודגדא, מלמדים כי אף גדולי המקפידים נחשבים בלתי שמורים ביחס לדרגה הגבוהה מזו שעליה הקפידו.