ברכות, פרק ט', משנה א'. פרק זה עוסק בשורה של ברכות שונות, והמשנה הראשונה שבו פותחת בברכות הנאמרות על מקומות.
ברכה על מקום שנעשו בו ניסים:
הרואה מקום שנעשו בו ניסים לכלל ישראל - וכן היודע על מקומות אלו, כגון המקום שבו נקרע ים סוף או המקום שבו עברו את הירדן - מברך: "שעשה ניסים לאבותינו במקום הזה".
ברכה על מקום שנעקרה ממנו עבודה זרה:
כאן מחליפה המשנה כיוון וקובעת נוסח ברכה נפרד ושונה, הנאמר בשם ומלכות, ובו מבחינים בין ארץ ישראל לחוץ לארץ:
בארץ ישראל: "ברוך... שעקר עבודה זרה מארצנו". הגמרא מביאה ברייתא המוסיפה על נוסח זה: "כשם שנעקרה מן המקום הזה, כך תיעקר מכל כלל ישראל, והוא ישיב את לב עובדי העבודה הזרה לעבדו".
בחוץ לארץ: "שעקר עבודה זרה מן המקום הזה", וממשיכים באותו הלשון: "כשם שנעקרה מן המקום הזה, כך תיעקר מכל המקומות, ותשיב את לב אלו שעבדו אותה לעבודת השם".
לסיכום: במשנה זו למדנו שתי ברכות הנאמרות על מקומות: הברכה על מקום שנעשו בו ניסים לישראל - "שעשה ניסים לאבותינו במקום הזה"; והברכה על מקום שנעקרה ממנו עבודה זרה, הנאמרת בשם ומלכות, ונוסחה משתנה בין ארץ ישראל ("מארצנו") לחוץ לארץ ("מן המקום הזה"), בתוספת הברייתא המבקשת שתיעקר העבודה הזרה מכל המקומות ושיושב לב עובדיה לעבודת השם.