ברכות, פרק ט' משנה ב'. המשנה ממשיכה לעסוק בברכות השונות, וכאן היא מונה את הברכות הנאמרות על תופעות טבע ועל מראות הבריאה.
"על הזיקין ועל הזוועות ועל הברקים ועל הרעמים ועל הרוחות - אומר: ברוך שכוחו וגבורתו מלא עולם":
"זיקין" - כוכבים נופלים.
"זוועות" - רעידות אדמה.
"ברקים" ו"רעמים" - ברק ורעם.
"רוחות" - ובמיוחד רוחות עזות.
משמעות נוסח הברכה: כוחו וגבורתו של הקדוש ברוך הוא ממלאים את העולם כולו.
"על ההרים ועל הגבעות ועל הימים ועל הנהרות ועל המדברות - אומר: ברוך עושה מעשה בראשית":
ברכה זו נאמרת על כל דבר שיש לו מראה מרשים, ומשמעותה: ברוך השם שברא את מעשה בראשית.
על הקבוצה הראשונה - הכוכבים הנופלים, רעידות האדמה, הברקים, הרעמים והרוחות - ניתן לברך גם "עושה מעשה בראשית". אך על ההרים והגבעות, הימים והנהרות, שהם דברים קבועים ועומדים במקום אחד, חייב לברך דווקא "עושה מעשה בראשית", ואין לברך עליהם "שכוחו וגבורתו מלא עולם", משום שאין הם נראים אלא במקום מסוים ובמיקום מוגדר, בשונה מן התופעות הראשונות המתרחשות בכל העולם.
דעת רבי יהודה בים הגדול:
אף שאמרנו כי על הימים מברכים "עושה מעשה בראשית", רבי יהודה אומר: "הרואה את הים הגדול אומר: ברוך שעשה את הים הגדול" - ברכה מיוחדת דווקא עליו. ב'ים הגדול' ניתן לפרש את הים התיכון, ולדעת הרא"ש אין הכוונה אלא לאוקיינוס עצמו, כאוקיינוס האטלנטי או השקט.
תדירות הברכה:
בכל המראות הללו אין הברכה נאמרת בכל עת. הנוסע להרים גבוהים מברך את הברכה, אך אינו חוזר ומברך אותה בכל בוקר ובוקר, אלא "בזמן שרואה אותו לפרקים" - כלומר רק כאשר רואה אותו מזמן לזמן, ומבארת הגמרא שהכוונה לכל שלושים יום. משעברו שלושים יום שלא ראה את המקום, חוזר ומברך.
אך בברקים וברעמים אין הדין כן, שכן אלו תופעות מזדמנות המתרחשות מעת לעת. לפיכך, אם ירדה סערה חדשה לאחר שהתבהרו השמיים בינתיים, ניתן לברך שוב.
על הגשמים ועל הבשורות הטובות:
המשנה ממשיכה: "על הגשמים ועל בשורות טובות". יש הסוברים כי מה שאמרה המשנה 'גשמים' אינו אלא כאשר קדמה בצורת קלה ועצירת גשמים, ואז מברכים את הברכה. וכן על בשורות טובות מברכים את הברכה שהקדוש ברוך הוא טוב ומיטיב גם לאחרים.
ובמי נאמרה ברכה זו?
יש הסוברים שאין מברכים אותה אלא במי שיש לו שדה והוא מחזיק בו בשותפות עם אחר, כך שהטובה משפיעה גם על שותפו.
ויש הסוברים שכל מי שיש לו קרקע מברך, ואפילו ללא שותף, משום שהוא שותף באמת עם כל בעלי הקרקעות - שאר החקלאים שסבלו מן הבצורת ועתה הוקל להם.
ואם אין לו שדה כלל, מברך ברכה אחרת. הגמרא מביאה נוסח ארוך: "מודים אנחנו לך על כל טיפה וטיפה שהורדת לנו", וממשיך בלשון המובאת בתפילת נשמת, עד שמגיע לחתימת הברכה. זו ברכה מיוחדת שנתקנה לכך.
על בשורות רעות:
המשנה מסיימת: "על בשורות רעות אומר: ברוך דיין האמת" - השופט אותנו בהגינות ובצדק, ועלינו לקבל את מה שהוא מביא עלינו מתוך הבנה שבאמת זה טוב. ואף על פי כן אין אנו יכולים לברך "הטוב והמטיב", משום שאין אנו יכולים להרגיש את הטוב בפועל. אומרת הגמרא בפסחים כי לעתיד לבוא ייאמר "הטוב והמטיב" על הכול, אך בינתיים על דברים רעים אנו מברכים "דיין האמת".
לסיכום: במשנה זו למדנו שתי ברכות היסוד על מראות הבריאה - "שכוחו וגבורתו מלא עולם" על תופעות חולפות המתרחשות בכל העולם, ו"עושה מעשה בראשית" על מראות קבועים העומדים במקומם; את ברכתו המיוחדת של רבי יהודה על הים הגדול; את הכלל של "בזמן שרואה אותו לפרקים" - אחת לשלושים יום, לעומת הברקים והרעמים המזדמנים; ואת הברכות על הגשמים, על הבשורות הטובות ועל הבשורות הרעות.