ברכות, פרק ו', משנה א'. פרק זה עוסק כולו בברכות הנאמרות לפני האכילה. המשנה פותחת בשאלה: "כיצד מברכין על הפירות?" - איזו ברכה יש לברך על כל סוג וסוג.
ברכת פירות האילן:
"על פירות האילן אומר: בורא פרי העץ" - על הפרי הגדל על העץ מברך האדם "בורא פרי העץ", כלומר: ברוך הוא שברא את פרי העץ. "חוץ מן היין" - היין יוצא מכלל זה, ועליו מברכים "בורא פרי הגפן". חז"ל תיקנו ליין ברכה מיוחדת מפני חשיבותו ומשמעותו, ובה מציינים את פרי הכרם, פרי הגפן.
ברכת פירות הארץ:
"ועל פירות הארץ אומר: בורא פרי האדמה" - על פירות האדמה, הם הנקראים בפינו ירקות (כגון עגבנייה), מברך "בורא פרי האדמה": ברוך הוא שברא את פרי האדמה. "חוץ מן הפת" - הלחם יוצא מכלל זה, "שעל הפת אומר: המוציא לחם מן הארץ". מפני חשיבותה של הפת נקבעה לה ברכה מיוחדת.
ברכת הירקות:
"ועל הירקות אומר: בורא פרי האדמה" - "פירות הארץ" שנזכרו לעיל מתייחסים לדברים כגון עגבניות, ואילו "ירקות" הם הדברים הירוקים, כגון חסה וכדומה. אף עליהם מברכים "בורא פרי האדמה", כשם שמברכים על פירות הארץ.
ובמין זה נחלקו התנאים: "רבי יהודה אומר: בורא מיני דשאים" - לדעתו אין מברכים על הירקות "בורא פרי האדמה", אלא ברכה ממוקדת יותר - שברא את מיני הדשאים השונים, שכן הירקות הם סוג של דשאים.
לסיכום: במשנה זו למדנו את הברכות שלפני האכילה לפי סוגי המאכלים: על פירות האילן - "בורא פרי העץ", ועל היין, מפני חשיבותו, ברכה מיוחדת - "בורא פרי הגפן"; על פירות הארץ - "בורא פרי האדמה", ועל הפת, מפני חשיבותה, ברכה מיוחדת - "המוציא לחם מן הארץ"; ועל הירקות - "בורא פרי האדמה", ולדעת רבי יהודה - "בורא מיני דשאים".