ביצה, פרק ה', משנה א'. משנה זו סובבת סביב עניין הטרחה: חז"ל לא רצו שאדם יטריח את עצמו יתר על המידה ביום טוב, שכן זהו זמן המיועד למנוחה, ומשום כך אסרו פעולות מאומצות רבות.
המשנה דנה באדם שפירותיו מונחים לייבוש על גג ביתו, והוא חש כי הסופה מתקרבת והגשם עומד לרדת. מאחר שאין ברצונו שהפירות יינזקו, הוא מבקש להחזירם אל תוך הבית. מדובר במקרה שבו קיימת ארובה - פתח בגג - שדרכה ניתן להשליך את הפירות בקלות אל תוך הבית.
"משילין פירות דרך ארובה ביום טוב, אבל לא בשבת":
מותר להשליך את הפירות למטה דרך הארובה, היא אשנב הגג, ביום טוב. ביום טוב הקלו חכמים, אך לא בשבת.
ייחודה של הארובה הוא בכך שההשלכה דרכה קלה יותר מן ההעברה דרך חלון. אילו הייתה הכניסה לבית דרך חלון הקבוע בקיר הסמוך לגג, היה על האדם להגביה את הפירות ולהכניסם אל תוך החלון, ואילו לכיוון הארובה די בדחיפתם. משום כך לא התירה המשנה אלא דרך זו, שכן ההכנסה דרך החלון היא טרחה יתירה מן המותר.
"ומחסין פירות בכלים מפני הדלף":
אף כאן מדובר בהגנה מפני הגשם: פירות המונחים בתוך הבית, ומן הגג מטפטפת דליפה עליהם. מותר לכסותם בכלים, ואין בכך טרחה יתירה. יתרה מזו, אפילו היו הפירות טבל ומשום כך מוקצה, מותר לטלטל כלי כדי להגן על דבר שהוא מוקצה.
"וכן כלי יין וכלי שמן" - הדין נוהג גם בחביות של יין ובחביות של שמן, שאין ברצונו שיירדו גשמים לתוכן, ואף אם הן טבל.
"ונותנין כלי תחת הדלף בשבת":
מותר להניח כלי תחת הדליפה כדי לאסוף את מי הגשמים המטפטפים לתוך הבית, ואף בשבת ולא רק ביום טוב. בשאר המקרים עסקה המשנה במה שהותר ביום טוב, ואילו כאן ההיתר מתרחב אף לשבת. אף מותר לרוקן את המים כשהכלי מתמלא, ובלבד שהמים ראויים לשימוש - כלומר שהם ראויים לשתייה. מים צלולים כאלה ניתן לשתותם או אף לרחוץ בהם.
אולם מים שאינם ראויים לשימוש - לא זו בלבד שאין מחליפים ומרוקנים אותם, אלא אף אסור להניח את הכלי תחת הדלף בשבת מלכתחילה. הלכה זו כבר למדנו במסכת שבת: אין לתת לדבר מוקצה להיכנס לתוך כלי בשבת באופן שלא ניתן יהיה עוד לטלטל את הכלי. הרי זה כמקבע את הכלי במקומו, וחז"ל אסרו זאת מדרבנן.