ביצה, פרק שני, משנה י'. אף משנה זו ממשיכה בענייני טומאה וטהרה.
"עגלה של קטן":
מדובר במעין הליכון קטן, צעצוע הליכה לילד הלומד ללכת. הילד היה נאחז בו, והוא נע ומתגלגל לפניו על גלגליו.
שלושה דינים נאמרו בה:
"טמאה מדרס" - העגלה מקבלת טומאת מדרס.
"וניטלת בשבת" - מותר לטלטלה בשבת, שכן היא נחשבת כלי ואינה מוקצה: יש לה תפקיד ואינה מופרשת מן השימוש.
"ואינה נגררת אלא על גבי כלים" - בשבת וביום טוב אין גוררים אותה אלא על גבי בגדים, מרבד או כיוצא בהם, ולא על גבי הקרקע החשופה.
מהי טומאת מדרס?
דינו של זב הוא שכל דבר שהוא יושב עליו, דורך עליו, הולך עליו או שוכב עליו נעשה טמא מדרס, ונעשה אב הטומאה המסוגל לטמא כלים אחרים, אנשים ואוכל. לפיכך, אם היה התינוק זב ונשען על העגלה או ישב עליה בשעה שרכב, היא מקבלת מעמד זה. אחד הקריטריונים לטומאת מדרס הוא שהכלי יהיה מיועד לישיבה או להישענות, ועגלה של קטן אכן מיועדת לכך.
"ואינה נגררת אלא על גבי כלים" - דבר שאינו מתכוון:
אף שהעגלה נגררת ואינה נחפרת בכוונה, חששה המשנה מעשיית חריץ ותלם באדמה. משנתנו הולכת בשיטת רבי יהודה, הסובר ש"דבר שאינו מתכוון" אסור: אף שאין כוונת האדם לעשות תלם בקרקע, מאחר שקיימת אפשרות סבירה שהדבר יתרחש אגב הפעולה - הדבר אסור. לפיכך אין לגרור כלי זה על גבי הקרקע החשופה.
דעת רבי יהודה:
רבי יהודה אומר: "כל הכלים אין נגררין חוץ מן העגלה, מפני שהיא כובשת" - כל הכלים אין גוררים אותם, למעט עגלה זו. אף כאשר היא עושה חריץ, אין כאן חפירה ממש אלא לחיצת העפר כלפי מטה בלבד, ודחיקת העפר אינה נחשבת צורה של בניין. מאחר שאין כאן מעשה חפירה אלא דחיקה כלפי מטה, הדבר מותר.
ראוי לעמוד על הנקודה הבאה: הן דעת התנא קמא, שדבר שאינו מתכוון אסור, והן ההיתר לגרור את העגלה - שתיהן מייצגות את שיטתו של רבי יהודה. לעיתים נחלקים התנאים עצמם בשאלה מה סבר רבי יהודה במקרה מסוים: לדעה אחת, שיטת רבי יהודה היא שדבר שאינו מתכוון אסור, ולפיכך אין לגרור כלי זה; ולעומתה מובאת דעה אחרת בשיטת רבי יהודה, שאכן בדרך כלל אין לגרור, אך כלי זה מותר, משום שאינו עושה מעשה חפירה אלא מעשה דחיקה כלפי מטה בלבד.
לסיכום: במשנה זו למדנו שלושה דינים בעגלת הקטן: היא מקבלת טומאת מדרס משום שמיועדת לישיבה ולהישענות; היא ניטלת בשבת שכן היא כלי ואינה מוקצה; ואין גוררים אותה אלא על גבי כלים, מחשש עשיית חריץ בקרקע - כשיטת רבי יהודה ש"דבר שאינו מתכוון" אסור. רבי יהודה מתיר לגרור דווקא עגלה זו, מפני שהיא כובשת את העפר ואינה חופרת, ועמדנו על מחלוקת התנאים בהבנת שיטתו.