ביצה, פרק שני, משנה א'. משנה זו עוסקת בבישול מיום טוב לצורך שבת, ובהיתר הידוע בשם 'עירוב תבשילין'.
פותחת המשנה: "יום טוב שחל להיות ערב שבת, לא יבשל אדם בתחילה ביום טוב לשבת" - כאשר יום טוב חל ביום שישי, אין אדם רשאי לבשל בו לכתחילה לצורך השבת.
הגמרא בפסחים דנה בשורש האיסור. בפשטות, מן התורה מותר לבשל מיום טוב לשבת, והגמרא שם מבארת טעמים שונים להיתר זה, אלא שחכמים אסרו זאת אלא אם כן עשה עירוב תבשילין.
וממשיכה המשנה: "אבל אופה ומבשל הוא ליום טוב, ואם הותיר - הותיר לשבת" - מותר לו לאפות ולבשל לצורך יום טוב, ואם נותר מן המאכל, רשאי להשתמש בנותר לצורך שבת.
עירוב תבשילין:
כאן מציגה המשנה את מושג עירוב תבשילין: "ועושה תבשיל מערב יום טוב וסומך עליו לשבת" - אדם מכין מאכל מבושל מלפני יום טוב, וסומך עליו כדי לבשל ביום טוב לצורך שבת. למעשה נוהגים לעשות את העירוב במאכל מבושל ובדבר אפוי.
הגמרא מביאה שני טעמים לתקנת עירוב תבשילין:
מפני כבוד השבת: כדי לוודא שיפריש מאכל ראוי לכבוד שבת. יום טוב הוא יום בלתי רגיל, ומתוך העיסוק הרב בו עלול אדם לשכוח מן השבת; משמתחילים את הכנות השבת עוד מלפני יום טוב, אין השבת נשכחת, ומפרישים לה את הדברים הראויים לה.
מפני כבוד יום טוב: כדי שיאמרו הבריות: "אם אסור לי לבשל ביום טוב לצורך שבת, קל וחומר שאסור לי לבשל ביום טוב לצורך חול" - דבר שהוא אכן אסור, והתקנה מחזקת יסוד זה.
כמה תבשילים נדרשים לעירוב?
"בית שמאי אומרים שני תבשילין" - לדעתם נדרשים שני תבשילים.
"ובית הלל אומרים תבשיל אחד" - לדעתם די בתבשיל אחד.
"ושווין בדג וביצה שעליו שהן שני תבשילין" - בית שמאי ובית הלל מסכימים כי דג וביצה המבושלת עליו נחשבים שני תבשילים, ולפיכך אף לדעת בית שמאי די בכך; ולבית הלל, כמובן, אין צורך אלא בתבשיל אחד.
אבד העירוב או נאכל:
אם נאכל העירוב או אבד קודם שהחל לבשל לצורך שבת, אינו רשאי לבשל ביום טוב לשבת, שהרי אין לו על מה לסמוך. אולם הגמרא מלמדת שאם החל בבישול ובאמצעו אבד העירוב או נאכל, רשאי הוא להמשיך ולבשל.
"אם שייר ממנו כל שהוא, סמך עליו לשבת" - אף אם אבד רובו ונשתייר ממנו מעט, סומך עליו לצורך שבת. שיעור עירוב תבשילין, כמבואר בגמרא, הוא כזית; ואף באמרנו "שייר ממנו כל שהוא", הכוונה שיישאר ממנו לכל הפחות כזית.
לסיכום: במשנה זו למדנו כי אין מבשלים ביום טוב לכתחילה לצורך שבת, אך מותר לאפות ולבשל לצורך יום טוב, ומה שהותיר - הותיר לשבת. עוד למדנו את תקנת עירוב תבשילין ואת שני טעמיה, כבוד השבת וכבוד יום טוב; את מחלוקת בית שמאי ובית הלל במניין התבשילים והסכמתם בדג וביצה שעליו; ואת דין העירוב שאבד או נאכל, ושיעור השיור הנדרש - כזית.