אנו פותחים את הפרק החמישי במסכת בבא קמא, משנה א'. נושאו הכללי של הפרק הוא נזקי שור, ולאחריו יעסוק הפרק השישי בנזקי אש. תחילה עומדת לפנינו משנה אחת המסכמת את הדברים. אין זו משנה קשה כלל, אלא שלשונה עלולה לבלבל; על כן נבאר תחילה את תוכנה מבחוץ, ורק לאחר מכן נשוב אל לשון המשנה עצמה.
רקע: חצי נזק ומגופו:
כאשר בהמה תמה מזיקה, מופעלים שני דינים נפרדים: תשלום חצי נזק, וגביית התשלום 'מגופו'. לדוגמה, כלשון פתיחת המשנה שלנו - שור שנגח את הפרה: נניח כי השור תם ושוויו מאה, ואילו הפרה שווה אלף, ולאחר הנגיחה שוויה אפס. סך הנזק שנגרם לניזק, בעל הפרה, הוא אלף; חובת התשלום היא חצי נזק, חמש מאות; אך מכיוון ששווי השור מאה בלבד, אין המזיק מוסר אלא את השור עצמו או את שוויו, מאה. תשלום זה של מאה קרוי 'חצי נזק'.
נמצא כי הביטוי 'חצי נזק' אינו מציין כפשוטו מחצית מסכום מסוים, ואף לא חמישים אחוזים ממספר כלשהו. הוא תוצאה של שני כללים הפועלים יחד: תשלום מחצית הנזק, המוגבל בשוויה הכולל של הבהמה המזיקה.
הספק שבמשנה:
נושא המשנה הוא ספק: מה הדין כאשר אין ידוע בדיוק מהו שוויה של הבהמה המזיקה או הניזוקת? המקרה שלפנינו הוא שור ופרה שאחד מהם הזיק את חברו, בעוד הפרה מעוברת, ואין ידוע אם הנגיחה אירעה לפני שילדה או לאחר מכן. השאלה היא אפוא אם יש לכלול את העגל (או את הנפל) בגדר החישוב אם לאו.
כלל סומכוס - 'ממון המוטל בספק חולקין':
העיקרון המנחה את המשנה - ואין בה דעה חולקת - הוא שיטתו של סומכוס: ממון המוטל בספק, שאין ידוע למי משני הצדדים הוא שייך, חולקין אותו ונותנים מחצה לכל צד. אין זו הדעה להלכה, אך היא הדעה המובאת במשנתנו.
נפתח דווקא במקרה הקשה שבסיפא - פרה שנגחה את השור:
כאשר פרה נגחה את השור ואין ידוע אם כבר ילדה, נוגע הספק להגבלת 'מגופו': האם היא כוללת את שווי הפרה בלבד, או את שווי הפרה והוולד כאחד. אם נגחה בעודה מעוברת וילדה לאחר מכן, נחשב הוולד כמי שהוסיף את המסה שלו וגרם אף הוא לחלק מן הנזק, ותקרת האחריות של 'מגופו' חלה על הפרה ועל הוולד. אך אם ילדה קודם לכן, והוולד לא היה מעורב בנגיחה כלל, מצטמצמת ההגבלה לפרה בלבד והוולד יוצא מן הכלל לחלוטין.
בספק שלפנינו משלם בעל הפרה חצי נזק מגופו לניזק, בעל השור: עד שווי הפרה כולה - בוודאות; ואילו לגבי הוולד עומד סימן שאלה, שמא חייב למוסרו ושמא לא. על כן חולקים את ההפרש, והוא משלם מחצית ממה שהיה עליו לשלם. תשלום זה, מחצית מן החצי נזק, מכנה המשנה 'רביע'. ויודגש: כשם ש'חצי נזק' אינו בהכרח חמישים אחוזים ממספר מסוים, כך גם 'רביע' זה אינו רבע ממספר מסוים באיזו מן המשוואות.
הרישא: "שור שנגח את הפרה":
עדים ראו שור נוגח פרה, ואין ידוע אם הייתה עדיין מעוברת או שכבר ילדה. בבואנו אל מקום המעשה נמצאת פרה מתה, ולצידה עובר מת. העדים יודעים שהשור נגח את הפרה, אך אין הם יודעים אם הפרה המליטה ולד מת קודם לכן, או שמא השור גרם גם למות העגל. על החלק הוודאי - הפרה - משלם בעל השור חצי נזק; ואילו על העגל, שמא חייב חצי נזק ושמא פטור לגמרי, ועל פי הכלל 'ממון המוטל בספק חולקין' חולקים בהפרש ומשלמים מחצית מן החצי נזק.
נמחיש במספרים: שור ששוויו אלף, פרה ששוויה מאה ועגל ששוויו עשר.
על הפרה: הנבלה שווה אפס, ולפיכך חצי הנזק הוא חמישים.
על העגל: אילו היה ודאי שהשור גרם למותו, היה משלם חצי משוויו - חמש. מחמת הספק משלם מחצית מכך - שניים וחצי.
סך הכול: חמישים כחצי נזק עבור הפרה, ושניים וחצי כ'רביע' עבור העגל.
וזו לשון המשנה בחלקה הראשון:
"שור שנגח את הפרה" - עדים ראו את הנגיחה.
"ונמצא עוברה בצדה" - בבדיקת המקום נמצא עובר מת לצד הפרה המתה.
"ואין ידוע אם עד שלא נגחה ילדה אם משנגחה ילדה" - אין ידוע אם הפרה ילדה תחילה ורק אחר כך נגחה השור, או שנגחה תחילה ומתוך גסיסתה ילדה את העגל המת.
"משלם חצי נזק לפרה ורביע נזק לוולד" - על הפרה משלם מחצית מירידת ערכה, שהרי חיובו ודאי; ועל העגל משלם כפשוטו רבע מן הנזק, מחצית מן החצי נזק שהיה חייב אילו היה הדבר ודאי.
הסיפא: "וכן פרה שנגחה את השור":
כאן הולכים הדברים בכיוון ההפוך. נניח שוב כי השור שווה אלף, הפרה מאה והעגל עשר. רואים מרחוק את הפרה נוגחת את השור, והשור מת. בהגיענו למקום המעשה מתברר "ונמצא ולדה בצדה" - הפרה המליטה עגל חי, ולפנינו שור מת מזה, ופרה ועגלה החי מזה. "ואין ידוע אם עד שלא נגחה ילדה אם משנגחה ילדה" - אין ידוע מתי נולד העגל, לפני הנגיחה או לאחריה.
הדין הוא "משלם חצי נזק מן הפרה": השור היה שווה אלף ועתה שוויו אפס, וחצי הנזק הוא חמש מאות; אך מכיוון שהתשלום 'מגופו', הוא מוגבל בשווי הפרה, ורשאי בעל הפרה למסור את הפרה עצמה. שוויה, מאה, עובר אל בעל השור הניזק, ובזה מסתיים העניין. תשלום זה, אף שאינו אלא מאה מתוך אלף, קרוי חצי נזק מחמת דין מגופו.
ולעניין הוולד: אילו היה ידוע בוודאות שהוולד טרם נולד בשעת הנגיחה, היה נכנס אף הוא לחישוב ומשתעבד לתשלומי מגופו, ובעל הפרה - שעדיין לא סילק את מלוא החמש מאות - היה מוסר את הפרה ואת הוולד עמה, מאה ועשר, וגם זה היה קרוי חצי נזק מחמת הגבלת מגופו. אך אין אנו יודעים אם הוולד נכלל בהגבלה, שמא נולד קודם לכן ואין לו כל שייכות לנגיחה. משום כך זהו ממון המוטל בספק, ובעל הוולד משלם מחצית ממה שהיה משלם אילו היה חיובו ודאי: שמא חייב למסור את כל הוולד, עשר, ושמא אינו חייב כלום, ולפיכך נותן מחצית משוויו - חמש. נמצא שהמזיק, בעל הפרה והוולד, מוסר את הפרה כולה בשווי מאה ומחצית הוולד בשווי חמש, מאה וחמישה בסך הכול.
וזוהי לשון המשנה: "משלם חצי נזק מן הפרה ורביע נזק מן הוולד" - חצי נזק נגבה מן הפרה בכפוף למגבלת מגופו, ורבע נזק, שהוא מחצית מן החצי נזק, נגבה מן הוולד.
שתי דוגמאות נוספות להמחשה:
דוגמה ראשונה: פרה בשווי מאה, שור בשווי אלף ועגל בשווי עשר. הפרה נגחה את השור בעודה מעוברת, ואין ידוע אם ילדה לפני כן או לאחר מכן. בזירת האירוע נמצא שור מת שערכו ירד באלף, פרה חיה ועגל חי. ונניח כי הפרה נפלה מן הצוק ואיננה, ולא נותר אלא העגל. הנזק אלף, חצי נזק חמש מאות, אך בעל הפרה והעגל אומר לניזק: הפרה יצאה מן התמונה, ואשר לעגל - שמא אני חייב בו ושמא לא, ולפיכך אתן לך מחציתו, חמש. נמצא שאף שהנזק הכולל הוא אלף, אין הניזק מקבל אלא חצי עגל, חמש, שהוא ה'רביע' של משנתנו - מחצית מחיוב החצי נזק.
דוגמה שנייה: שור בשווי מאתיים ושתיים, פרה בשווי מאה וּוֶלד בשווי עשר. הפרה נגחה את השור, ושוויו ירד לאפס. חיוב חצי הנזק הוא מאה ואחת. בעל הפרה מוסר את הפרה כולה, מאה, אך אין זה מלוא חצי הנזק, שהרי מגיע לניזק מאה ואחת. האחד הנותר צריך לבוא מן הוולד, אלא שזהו ממון המוטל בספק - שמא חייב בו ושמא לא - ולפיכך חולקים בהפרש והוא משלם מחצית מאותו אחד. התשלום הכולל הוא מאה וחצי: המאה היא תשלום חצי נזק, והחצי הוא חלוקת ההפרש, מחצית מן החצי נזק, הוא ה'רביע' שבמשנה.
להלכה:
אף שאין חולק במשנה זו, אין הלכה כסומכוס, אלא כחכמים הסוברים שאין אומרים ממון המוטל בספק חולקין. כאשר אין בית הדין יודע מה לעשות, הכלל הוא המוציא מחברו עליו הראיה, ונטל ההוכחה מוטל על המבקש להוציא ממון - במקרה האחרון, על הניזק שאיבד את שורו. מכיוון שבעל השור אינו יכול להוכיח שהוולד משועבד לתשלום כלל, שהרי שמא כבר נולד ושמא עדיין לא נולד, יגבה חצי נזק מן הפרה בלבד, ולא יגבה מן הוולד מאומה.