אנו פותחים כעת בפרק השני של המסכת, פרק 'אין מעמידין', ובראשו משנה א. המשנה מונה שורה של דברים שנאסרו או הוגבלו מחמת החשד שנחשדה בו החברה הפגאנית בחמורות שבעבירות. להלכה למעשה, מרבית הדינים הללו אינם נוהגים בימינו, שכן החברות אינן סובלות התנהגות מעין זו, וכוח משטרתי עוצר את העוברים עליה. אולם בזמן המשנה לא אלו היו פני הדברים, ולפיכך נחשדו עובדי האלילים בכל דבר נורא שניתן להעלות על הדעת.
"אין מעמידין בהמה בפונדקאות של עובדי כוכבים מפני שחשודין על הרביעה":
אין להפקיד בהמה - כגון הבקר - בפונדק המנוהל בידי עובד כוכבים, מפני שאנו חושדים בו שירד לשפל של משכב בהמה. אחת משבע מצוות בני נח היא מצוות האישות, האוסרת רביעה בבהמה. יסודה בפסוק "על כן יעזוב איש... ודבק באשתו והיו לבשר אחד": מאחר שאדם וחוה באו ממקור משותף, עוזב האיש את הוריו ומתחבר לאשתו - ביחסי איש ואישה דווקא - ומתוך חיבורם נעשים "בשר אחד", היינו צאצא המשלב את שניהם. מכאן שזהו הקשר הראוי בין איש לאישה, ולא חיבור שאין בכוחו להוליד, שכן אין כאן איש ואישה אלא אדם ובהמה, ולפיכך נאסר.
החשש הוא אפוא שהיהודי יעבור באיסור התורה של 'לפני עיוור', בהניחו מכשול לפני הפונדקאי המושחת, ולכן אינו רשאי להותיר את בהמתו תחת שליטתו. דין זה נוהג אף כאשר לפונדקאי בהמות משלו, שהרי מסתבר שיעדיף להתעלל בבהמה שאינה שייכת לו ולשמור את בהמותיו שלו במצב טוב. מטעם זה, אף שמעיקר הדין מותר למכור לגוי בהמה דקה, ראינו בפרק הקודם שיש מקומות שנהגו שלא לעשות כן מחמת חשש זה עצמו.
"ולא תתייחד אשה עמהן מפני שחשודין על העריות":
אישה יהודייה אינה רשאית להתייחד עם גברים נוכרים, שכן אנו חושדים בהם בענייני פריצות ובפגיעה בה.
ולכאורה, הרי אף עם גברים יהודים אסורה אישה בייחוד - ומה שונה הגבר הנוכרי?
אכן, קיימות הגבלות ייחוד בין גברים ונשים יהודים שאינם נשואים, אך ישנם תרחישים רבים שבהם מותר להם לשהות יחד. לדוגמה, כאשר אשתו של הגבר נוכחת, אין חוששים שיעשה מעשה שאינו הולם עם אישה פנויה. כל זאת באיש ואישה יהודים; אך בבני זוג נוכרים אין הדבר כן, שכן אנו חוששים שלא יהיה אכפת לגבר הפגאני מאשתו ויפגע באישה היהודייה, ולפיכך אסורה ההתייחדות אף בתרחיש כזה.
"ולא יתייחד אדם עמהן מפני שחשודין על שפיכות דמים":
אף יהודי אסור לו להתייחד עם נוכרי, מחמת החשש שנחשדו עובדי האלילים ברציחה, שמא יהרגוהו. באישה יהודייה אין הרצח עצמו הבעיה העיקרית, משום שאנו סבורים שהנשים אינן מסתייגות באותה מידה ויש בכוחן לעורר רחמים וחמלה אצל הגברים, ולפיכך הריגתן נחשבת בלתי סבירה. אולם נוכרי ההורג יהודי הוא בהחלט בגדר האפשר, ומשום כך נאסרה ההתייחדות.
דברים אלו אינם נוהגים למעשה בזמן הזה, שכן יש בידינו כוח משטרתי, ובכל חברה שבה אין דם יהודי הפקר - אם יהרוג עובד עבודה זרה יהודי, תתפוס אותו המשטרה והוא יישלח לכלא. האכיפה עצמה היא המתירה את הדבר. לפיכך בזמן הזה מותר בהחלט להישאר במשרד בלילה אף אם נוכחים בו רק היהודי וחברו הנוכרי, ואפילו הוא עובד עבודה זרה ממש: איסור ייחוד אינו חל, שכן המשטרה אוכפת ומגינה, ולעושה מעשה נורא צפויות השלכות.
"בת ישראל לא תיילד את עובדת כוכבים מפני שמיילדת בן לעבודה זרה":
אישה יהודייה אינה רשאית לשמש מיילדת ולסייע ללידת בנה של עובדת עבודה זרה, מפני שבכך היא מסייעת להביא לעולם עוד אחד מבני העם הפגאני הרשע. איסור זה נאמר כאשר היא עושה כן בחינם; בשכר הדבר מותר, ובעיקר משום שאם יוצע לה שכר ותסרב, יעורר הדבר איבה ושנאה עצומות בין החברה הפגאנית לחברה היהודית, העלולות להוביל לתוצאות נוראות. אך בשבת הדבר אסור אף בשכר, שכן תמיד יכולה האישה להתחמק ולומר: "איני עובדת בשבת".
"עובדת כוכבים מיילדת בת ישראל":
אישה יהודייה היולדת רשאית לקבל סיוע ממיילדת נוכרייה. עם זאת, אין אנו נותנים בה אמון מלא, ולכן אסור שתישארנה לבדן לגמרי; אך כאשר יש השגחה ונוכחים אנשים נוספים בבית החולים, הדבר מותר.
"בת ישראל לא תניק בנה של עובדת כוכבים":
מינקת היא אישה המניקה את ילדו של אחר. בתקופה שקדמה לתחליפי החלב לתינוקות, נדרש מי שיניק את התינוק, ואם האם לא יכלה או לא רצתה - הובאה אישה אחרת לכך. והנה, אישה יהודייה המשמשת מינקת מקצועית אינה רשאית לעשות כן עבור אישה נוכרייה. אף שמדובר בשכר, תמיד עומדת בפניה דרך להתחמק, שכן זהו מצב פולשני הרבה יותר - להזדקק להנקת ילד באופן קבוע; ייתכן שבעלה ימאס בכך, וכיוצא בזה. מכל הטעמים הללו יכולה היהודייה להימנע תמיד מלקבל על עצמה תפקיד של מינקת לתינוק של עובדי עבודה זרה, ולפיכך עליה לעשות כן.
שני מצבים שבהם הדבר מותר:
חשש איבה: כאשר יש חשש שהסירוב יעורר איבה רבה ויסכן את הקהילה היהודית, הדבר מותר בוודאי.
לתועלתה שלה: אישה שחלבה רב עליה והיא סובלת מכאבים ונזקקת לרוקן את החלב - בימינו יש משאבה לכך, אך בזמן המשנה נדרש תינוק - ומאחר שהדבר נעשה לתועלתה, מותר לה להניק תינוק של נוכרי.
"עובדת כוכבים מניקה בנה של ישראל ברשותה":
מינקת נוכרייה רשאית לשמש מינקת לילד יהודי, ובלבד שהדבר נעשה ברשותה של האישה היהודייה - בביתה ובנוכחות המשפחה. אין שולחים את הילד לביתה של המינקת הנוכרייה, שכן שם קיים חשש שמא תהרוג את התינוק. ואף בבית האישה היהודייה, בלילה, כאשר האישה נמצאת שם לבדה, יש בכך בעיה.
לאור כל האמור כותב השולחן ערוך, שאף במקום שהדבר מותר ודאי עדיף להימנע ממנו: חלבה של אישה נוכרייה כשר, כחלבה של יהודייה, אך הוא מטמטם את הלב ואוטם אותו במידת מה. מבחינה רוחנית אין זה ראוי שמקור חיותו של אדם יבוא מאישה עובדת עבודה זרה, ולפיכך עדיף מאוד להשיג מינקת יהודייה.
לסיכום: פרק 'אין מעמידין' נפתח בשורת הגבלות הנובעות מן החשד שנחשדו עובדי הכוכבים ברביעה, בעריות ובשפיכות דמים: אין מפקידים בהמה בפונדקאותיהם משום 'לפני עיוור', אין אישה מתייחדת עמהם ואין אדם מתייחד עמהם. עמדנו על דיני היילוד וההנקה - האיסור לילד ולהניק את בנה של עובדת כוכבים וההיתרים שבשכר, בחשש איבה ולתועלת עצמה, וההיתר לקבל סיוע מנוכרייה ברשותה של היהודייה ובהשגחה - וכן על הכלל שחלב נוכרייה, אף שהוא כשר, מטמטם את הלב, ולפיכך עדיפה מינקת יהודייה.