אנו פותחים כעת בפרק הרביעי של מסכת עבודה זרה, במשנה הראשונה. נושאה של משנה זו הוא עבודה זרה מסוימת המכונה בלשון המשנה 'מרקוליס'. מרקוליס הוא גלגולו העברי של השם הלטיני Mercurius - הוא כוכב הלכת מרקורי, ובגרסתו היוונית: הרמס. מבחינה היסטורית עבדו אלוהות זו כפטרון המסחר, המזל הטוב והפושעים.
דרך עבודתו של המרקוליס:
בתקופת התנ"ך היו עובדיו מקימים תלולית קטנה של אבנים, ובמיוחד בפרשות דרכים ובהצטלבויות. צורתו הבסיסית ביותר של המבנה היא שלוש אבנים: שתיים מונחות על הקרקע ואחת מעליהן - העליונה משמשת כראש, ושתי התחתונות כזרועות תומכות, וכך מסומל אותו מרקוליס.
המגיע אל צומת הדרכים היה מבקש מזל טוב מאותו פסל, והדרך שבה הטיל את גורלו עמו וביקש את חסדו הייתה בהוספת אבן או בזריקת אבן על הערמה. כך נעשו ערמות אבנים אלו למרקוליסים.
שאלת המשנה:
חז"ל עוסקים במשנה זו בדינן של אבנים הנמצאות בסמוך לערמת מרקוליס. ערמה המוקדשת למרקוליס דינה כאשרה - היא עצמה עבודה זרה ובוודאי אסורה בהנאה. השאלה היא מה דינן של אבנים המצויות בקרבתה: האם יש לחשוש שמדובר במרקוליס חדש שנבנה? שמא נפלו מן הישן? ומה דינן לעניין איסור הנאה?
שיטת רבי ישמעאל:
"שלוש אבנים זו בצד זו" - אסורות. המוצא שלוש אבנים המונחות זו לצד זו במרחק ארבע אמות ומעלה מן המרקוליס, אך בטווח ראייה ממנו, יש לחשוש שמא הוקם כאן מרקוליס קטן מחדש. זו תחילתו של תהליך חדש, ולפיכך אבנים אלו כבר נחשבות אבני עבודה זרה.
"ושתיים" - מותרות. הצורה הבסיסית של המרקוליס היא שתי אבנים בבסיס ואחת מונחת מעליהן; ומשנמצאו שתי אבנים בלבד, אין כאן מרקוליס מוקטן, והאבנים מותרות - אף שהן מצויות בטווח ראייה ובסביבת המרקוליס.
שיטת חכמים:
"את שנראות עמו" - אסורות. אבנים הנראות כחלק מן המרקוליס, כלומר המצויות בתוך ארבע אמות ממנו, יש לחשוש שהונחו או נזרקו שם כדי להיות חלק מן הערמה, ולפיכך אסורות בהנאה. ואין הבדל אם נמצאה אבן אחת, שתיים או רבות מהן: כל שבתוך ארבע אמות מן המבנה המרכזי, חוששים שהוא מן המרקוליס או שנפל ממנו.
"את שאין נראות עמו" - מותרות. כל אבן המרוחקת יותר מארבע אמות מערמת המרקוליס הראשית מותרת, ואפילו נמצאו שלוש אבנים זו לצד זו, שכן אין חוששים להקמתו של מרקוליס קטן וחדש בצד המרכזי.
לסיכום: במשנה זו למדנו על המרקוליס - עבודה זרה שנעשתה בערמות אבנים בפרשות דרכים, שאליהן הוסיפו העובדים אבן לבקשת מזל טוב - ועל דינן של האבנים הסמוכות לה. לדעת רבי ישמעאל, שלוש אבנים זו בצד זו אסורות מחשש למרקוליס חדש, ושתיים מותרות; ואילו לדעת חכמים הכל תלוי בקרבה: הנראות עם המרקוליס אסורות, ושאינן נראות עמו מותרות. להלכה נפסק כחכמים: רק אבנים שבתוך ארבע אמות מערמת המרקוליס הראשית אסורות, לכל הפחות מספק, בהיותן חלק מן העבודה הזרה.