אנחנו מתחילים בעזרת השם ללמוד את מגילת אסתר על פי ביאורו הנפלא של המלבי"ם. על מגילת אסתר נכתבו פירושים רבים, ביאורים רבים והסברים רבים, וכולם יפים, ברורים ונעימים - אבל יש ביאור מיוחד במינו, והוא ביאורו של המלבי"ם. כל מי שעקב אחרינו עד היום בלימוד ביאור המלבי"ם אינו צריך שנכביר לפניו מילים: המלבי"ם מבאר כל אות, כל תג וכל מושג, והכל מקבל אור חדש. פתאום אתה רואה עד כמה הדברים ברורים ומאירים, עד כמה הם קשורים זה בזה, וכמה כל מילה מקבלת את משמעותה ואת מיקומה. זו מן העבודות הנפלאות והמיוחדות ביותר שעשה המלבי"ם על התנ"ך.
אני מקדים ואומר: יש עוד ביאורים רבים והסברים רבים, ואנחנו לא נלמד לפי הסברים אחרים אלא רק לפי ביאורו של המלבי"ם. הסיבה פשוטה: על פי דרכו של המלבי"ם הפרשה מקבלת שלמות רק כאשר רואים את כל המכלול. המלבי"ם אינו מסביר הסבר נקודתי בלבד - מה פירוש המילה כאן או מה עניינו של הביטוי שם - אלא בונה מהלך שלם. לכן חשוב מאוד לראות את כל המכלול דרך פירושו, מבלי להכניס פירושים אחרים, כדי שלא נתבלבל בתוך מהלך הדברים.
דרכנו תהיה לקרוא פסוק, שניים או שלושה, לעמוד על השאלות והתמיהות שבהם, ואז לראות כיצד ביאור המלבי"ם מפשט את הקושיות והיה העקוב למישור. בעזר השם נעשה ונצליח.
וַיְהִי בִּימֵי אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ, הוּא אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ הַמֹּלֵךְ מֵהֹדּוּ וְעַד־כּוּשׁ שֶׁבַע וְעֶשְׂרִים וּמֵאָה מְדִינָה׃
בַּיָּמִים הָהֵם כְּשֶׁבֶת הַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ עַל כִּסֵּא מַלְכוּתוֹ אֲשֶׁר בְּשׁוּשַׁן הַבִּירָה׃
כולנו קראנו את הפסוקים האלה עשרות ואולי מאות פעמים בימי חלדנו, ואף אחד מאיתנו לא שם לב להערה פשוטה בפשט הכתובים - אני על כל פנים מעיד על עצמי. שואל המלבי"ם: כאשר הכתוב אומר "ויהי בימי", כמו "ויהי בימי שפוט השופטים", כוונתו לתלות דבר אנונימי ולא מוכר בדבר מוכר. את תקופת השופטים אתה מכיר? באותה תקופה היה אדם ששמו אלימלך. אפשר לומר: בימי ממשלת פלוני אירע סיפור כזה וכזה. אבל לא ייתכן לומר "בימי אלימלך היה אדם ששמו אלימלך". תמיד תולים את הנסתר בגלוי. אם כן, איך ייתכן "ויהי בימי אחשורוש הוא אחשורוש"? "בימי שפוט השופטים היה רעב" - מובן. "בימי אחשורוש היה אחשורוש" - אינו מובן כלל.
שאלה שנייה: "הוא אחשורוש". מה פירוש "הוא"? הוא ולא מי? כל אימת שאומרים "הוא", הכוונה לשלול מישהו אחר. וכי היו כמה אחשורושים?
שאלה שלישית: "ויהי בימי אחשורוש" - בלי תואר. הרי בכל המגילה נאמר "המלך אחשורוש", "ויאמר המלך", המלך המלך המלך, עד שבכל ראשי העמודים של המגילה כותבים "המלך". וכאן פתאום "אחשורוש" סתם. איפה הכתר? איפה התואר? איפה הכבוד? כאילו מדובר במישהו מן השוק.
שאלה רביעית: "המולך מהודו ועד כוש". אם באת לספר מה היה אז, היה לך לכתוב "אשר מלך מהודו ועד כוש". מהו "המולך", בלשון הווה, כאילו אתה מתאר את תחילת מלכותו?
שאלה חמישית: "בימים ההם". כבר אמרת "ויהי בימי אחשורוש" - הרי אלו הם הימים ההם, ולמה הכפילות? וגם "כשבת המלך אחשורוש" - היה די לכתוב "כשבתו על כסא מלכותו", שהרי עדיין באותו אחשורוש אנו עוסקים. ומעל הכל: עצם הידיעה שאחשורוש ישב על כסא מלכותו אשר בשושן הבירה - מה היא באה לחדש? ראיתם פעם מלך שעומד? כל מלך יושב, ועל מה הוא יושב? על כסא המלכות. אז המלך ישב על כסא המלכות. מה זה מעניין אותי? היה לו לכתוב "ויהי בימי אחשורוש, בשנת שלוש עשה משתה לכל שריו". זו שאלה שכל המפרשים שואלים וכל אחד עונה כדרכו, ואנחנו נרצה לראות את ביאורו של המלבי"ם.
המלבי"ם מקדים כאן הקדמה אחת, וההקדמה הזאת שופכת אור על כל המהלכים שינקוט אחשורוש בפסוקים הבאים. דע לך, אומר המלבי"ם, שהמלכת מלך בתקופות הקדמוניות - אצל המצרים, הכשדים, הפרסיים והמדיים - הייתה באחת משתי דרכים. דרך אחת: העם בחר באדם שהם רוצים שימלוך עליהם. דרך שנייה: המלך לא שאל אף אחד, בא וכבש את המדינה, שם עצמו לראש עליהם והתחיל למלוך בעל כורחם, כמו שנאמר על נמרוד שקם ומרד ומלך.
מכאן נוצרו שני סוגי ממלכות. סוג אחד הוא מלוכה מוגבלת: משרת המלך יש לה גבול. כשהעם בוחר בו, הם עושים עמו תנאים - מה הוא רשאי לדרוש מהם, מה אין לו לגיטימציה לדרוש, מה שייך לו ומה אינו שייך לו. אנחנו ממנים אותך, ויש לנו תנאים באיזו דרך תמלוך. ולרוב המלך הזה גם נשבע בעת המלכתו לשמור את כל החוקים ואת כל הדתות ואת כל הכלול בכלל המלוכה, שהרי אינו עצמאי - הוא קיבל את המלוכה ממישהו, יש לו מי שמעליו. לעומת זאת, כשהממלכה בלתי מוגבלת, דהיינו שהמלך יצא למלוך בעצמו, הוא עושה כחפצו וככל הישר בעיניו. אינו צריך לשאול אף אחד. אם ירצה - יתייעץ עם יועצים כדי לפעול נכון, ואם לא ירצה - לא ישאל איש. ולא זו בלבד שאינו כפוף לחוק, אלא הוא עצמו המחוקק: מחר הוא מעביר חוק וזהו. אין מליאה, אין כנסת, אין שרים. מה שאני אמרתי - נגמר. שהרי זו ממשלה בלתי מוגבלת, אני מושל בכוח, והכל תחת רגליו.
נגדיר בקצרה: ממלכה מוגבלת - העם המליך את המלך ועשה לו הגבלות וסייגים. ממלכה בלתי מוגבלת - מלך שקם ומלך בעצמו בכוח, ועושה ככל העולה על רוחו. בין שני הסוגים מונה המלבי"ם חמישה הבדלים עיקריים.
אחרי חמשת ההבדלים הללו בא המלבי"ם לבאר את העניין. חז"ל אומרים שאחשורוש תחילה הדיוט היה ולאחר מכן נעשה מלך. כיצד? אחשורוש היה עשיר גדול, ובכוח עשירותו מלך על מדי ועל פרס וכבש את כל 127 המדינות ביד חזקה. אבל ממה הכל התחיל? מן העשירות הגדולה שלו. אדם פשוט היה, אביו לא מלך והוא לא קיבל ממלכה מאיש. וכל אותן 127 מדינות למי היו שייכות מתחילה? לבבל. עד אז עמד כסא המלכות בבבל, שהיא מקום המלוכה, וכמו שנאמר בדניאל: "בהיכל מלכותי די בבבל" - כך כותב נבוכדנצר. ואילו בשושן לא היה כסא מלוכה כלל, וכמו שנאמר בדניאל "הייתי בשושן אשר בעילם המדינה" - המדינה, ולא הממלכה. שושן היא עיר בעילם.
כאשר כבש אחשורוש את כל הממלכות, נשאלה השאלה כיצד תתבסס המלכות בידו, שהרי הדיוט הוא. מה עשה? לקח לאישה את ושתי, שהייתה מזרעו של נבוכדנצר, יורשת עצר - ומטעמה כביכול גם לו יש חלק במלוכה. הנה אשתי, נכדתו של נבוכדנצר, ואם כן אני ממשיך לגיטימי. ואז נכונה המלכות בידו, אלא שהיא נכונה בידו משתי בחינות שונות: מצד אחד כבשתי בכוח את כל 127 המדינות, ומצד שני אני גם כמו יורש, שהרי אשתי בת נבוכדנצר. וההבדל עצום: מן הצד הראשון אני מולך ממלכה בלתי מוגבלת, אבל מצד הירושה אני כמלך של ממלכה מוגבלת, שקיבל את מלכותו מאחרים - ואז חלים כל חמשת ההבדלים ששנינו.
אחשורוש היה מעוניין להעמיד את עצמו כמלך הכובש בכוח, ולא כמי שמלכותו באה לו מאשתו בת נבוכדנצר. בהתחלה הוא הוצרך לכך כדי לבסס את המלכות, אבל הוא לא היה מעוניין להישאר בזה, שכן אם אשאר בזה אני מלך מוגבל. רצה אחשורוש לבסס את מלכותו כמלכות מוחלטת, ככובש בכוח ובלתי מוגבל, שיכול לעשות ככל העולה על רוחו.
אומר המלבי"ם: עיקר תחילת התחבולה שלו הייתה שהושיב את הכסא בשושן. וכי מלך מוגבל יכול להושיב כסא בשושן? המלכות היא בבבל, ואיך אתה מזיז אותה? אדוני, אתה כפוף לנו! על כך הוא משיב: לא רבותיי, אינני עושה חשבון לאיש מכם, אני כבשתי, אני מולך מלכות בלתי מוגבלת, והכסא יהיה בשושן משום שכך קבעתי. חז"ל דורשים סיבות נוספות שבגללן לא היה אפשר להזיז את הכסא, שהרי רצה כסא בדומה לכסאו של שלמה, אבל פשוטם של דברים לפי המלבי"ם: הוא רצה להראות שהוא בעל הבית, ואם הוא החליט שיהיה בשושן - יהיה בשושן. ולא רק זה: הוא עושה משתה, והוא מצווה להביא את ושתי לפניו. כיצד כל אלה מחזקים את מעמדו כמלך בלתי מוגבל - המלבי"ם יסביר לנו בהמשך.
עתה נראה כיצד המגילה מספרת זאת. "ויהי בימי אחשורוש הוא אחשורוש המולך" - הכתוב מודיע לך שאחשורוש לא היה מזרע המלוכה, וגם לא עלה למלכות בהדרגה, אלא בבת אחת נעשה מולך על 127 מדינה. פעמים שמלך מתחיל למלוך לאט לאט, ורק כשהצליח לכבוש את הכל אומרים עליו שהוא מלך. אבל כאן אחשורוש היה הדיוט, ומהדיוט נעשה בבת אחת מלך על 127 מדינה. וכי העם חושב אותו למלך? לא, הם עדיין זוכרים אותו כהדיוט. אילו עברו עשרים שנה - כבר היינו מתרגלים שהוא מלך. אבל אם תוך שבועיים הפך מהדיוט למלך, עדיין לא עיכלנו שהוא מלך בכלל, ובתודעה שלנו הוא עוד הדיוט. ו"הדיוט" אין פירושו אידיוט - הדיוט הוא אדם פשוט. מבחינתנו הוא עדיין אדם פשוט, עדיין מוכר כאחד מעשירי הממלכה.
וזהו שאומר הכתוב: "ויהי בימי אחשורוש" - באותם הימים שבהם עוד היה אחשורוש הדיוט, אדם לא מוכר ולא מלך, באותם ימים עצמם "הוא אחשורוש המולך מהודו ועד כוש". אותו אחשורוש ההדיוט הוא הוא שנעשה מולך על 127 מדינה. ולכן לא נאמר "הוא המלך אחשורוש", שכן עדיין לא קלטו שהאיש הזה מלך - פתאום ראו את ההדיוט הזה מושל על 127 מדינה. ומטעם זה גם לא נאמר "אשר מלך" אלא "המולך": "אשר מלך" הוא סיפור היסטורי, ואילו הכתוב אינו בא לספר לנו היסטוריה אלא מה שקורה עכשיו - שהאיש הזה, בעודו אחשורוש ההדיוט, הנה הוא המולך מהודו ועד כוש.
"בימים ההם כשבת המלך אחשורוש על כסא מלכותו אשר בשושן הבירה" - כאן מספר לנו הכתוב כיצד מיד בתחילת מלכותו היה בו האומץ לעשות שינויים מפליגים, ובלבד שתצא תוכניתו אל הפועל. ומה תוכניתו? שאני המושל כאן ממשלה בלתי מוגבלת. ולכן הדבר הראשון שהוא מחליט הוא לעשות את שושן לבירה. בזה הוא מראה להם קודם כל את חוזקו: אני החלטתי, איני עושה חשבון לאיש, לא למוסכמות ולא לחוקים, אני מלך תקיף של מלכות בלתי מוגבלת.
ודבר שני, הוא מראה להם את גודלו ואת גאוותו. שהרי הדיוט שעלה לגדולה - מה כבודו? לשבת על כסא המלך ולשכון בארמון המלך. כי אני כשלעצמי אפס שעליתי לגדולה, ואני זקוק לכל הגינונים החיצוניים כדי לבטא שאני מלך: ראו, הכסא שהמלך ישב עליו - גם אני יושב עליו. אבל מי שמחזיק עצמו לגדול מצד עצמו אומר: קחו את כסא המלך והניחוהו בצד, אינו מעניין אותי כלל. אני בונה לי עיר אחרת, שושן הבירה, ושם אני בונה לי כסא. כשאני זקוק לתמיכה ולגיבוי של המלכים הקודמים, אלך לשבת על כסאם, שכן זה מה שמשקף מלוכה בעיני העם: ראו, גם אני מלך. אבל אם אני מצפצף על העם ועל המלכים הקודמים, ומחזיק את עצמי גדול עד שאיני זקוק לגיבוי של כסא המלך הקודם - אני בונה לי כסא אחר במקום אחר בלי שום חשש. זו דרך של גאווה ועריצות, להראות שאיני זקוק לאיש ושאני מולך ממלכה בלתי מוגבלת. היה בו העוז והחוצפה להתנשא כל כך, לייסד לעצמו כסא מלכות חדש, ואף לשנות את עיר הממלכה - כביכול לא אתם קבעתם, ולא מכוחכם נעשיתי מלך, ולא מכוח המלך הקודם אני מלך, אלא מכוח עצמי: בזרועי ירשתי אתכם, בכוחי כבשתי אתכם, ואני מולך ממלכה בלתי מוגבלת.
ומיושבת גם השאלה מהו "בימים ההם". הכתוב בא לומר לך שלא לאחר תקופה ארוכה של מלכות עשה כן, אלא עוד בעודו בבחינת הדיוט מיד הלך והראה לכולם: רבותיי, אני כאן המלך, דעו שיש כאן בעל הבית. וזהו גם ההסבר לכפילות השם: שאלנו למה חוזר הכתוב וכותב את שמו, ועל כך הוא אומר לך שמיד, באותם ימים עצמם, נהג ועשה דברים כאילו כבר "המלך אחשורוש" הוא - לא אחשורוש ההדיוט, אלא אותו אדם שכבר שנים רבות הוא כאן ומרשה לעצמו לצפצף על כולם. ובאמת כמה זמן חלף? שנה, שנתיים, זה עתה הגעת. ואף על פי כן עשה דברים כאילו הוא מולך מקדמת דנא, כאילו כסא המלכות מיוחס לו, וכאילו אינו זקוק למלכים שקדמו לו, אלא מלך הוא מצד עצמו.
בִּשְׁנַת שָׁלוֹשׁ לְמׇלְכוֹ עָשָׂה מִשְׁתֶּה לְכׇל שָׂרָיו וַעֲבָדָיו, חֵיל פָּרַס וּמָדַי הַפַּרְתְּמִים וְשָׂרֵי הַמְּדִינוֹת לְפָנָיו׃
בְּהַרְאֹתוֹ אֶת עֹשֶׁר כְּבוֹד מַלְכוּתוֹ וְאֶת יְקָר תִּפְאֶרֶת גְּדוּלָּתוֹ, יָמִים רַבִּים שְׁמוֹנִים וּמְאַת יוֹם׃
וּבִמְלוֹאת הַיָּמִים הָאֵלֶּה עָשָׂה הַמֶּלֶךְ לְכׇל הָעָם הַנִּמְצְאִים בְּשׁוּשַׁן הַבִּירָה לְמִגָּדוֹל וְעַד קָטָן מִשְׁתֶּה שִׁבְעַת יָמִים, בַּחֲצַר גִּנַּת בִּיתַן הַמֶּלֶךְ׃
נקדים את השאלות. ראשית, "עשה משתה" - לשם מה? לאיזה צורך ולאיזו מטרה נועד המשתה הזה? לא קראנו כאן על ניצחון ולא על יום חג לאומי כלשהו. מה אירע באותו יום שהחליט אחשורוש לקום ולעשות משתה?
שנית, למה להאריך ולפרט את כל פרטי המשתה? תחילה מי היו הקרואים, אחר כך כמה ימים נמשך, ואחר כך "חור כרפס ותכלת אחוז בחבלי בוץ וארגמן על גלילי כסף", "והשקות בכלי זהב", "והשתיה כדת אין אונס". מה כל זה מעניין אותי? הרי סיפור המגילה אינו זה. סיפור המגילה הוא שהמלך הרג את ושתי והביא תחתיה את אסתר, שהייתה גזירה וניצלנו. מה לי ולכל משתאות ההוללות של אחשורוש בתחילת מלכותו?
שלישית, שימו לב להיררכיה: "לכל שריו ועבדיו, חיל פרס ומדי הפרתמים ושרי המדינות לפניו". שרי המדינות מופיעים בסוף, ואילו העבדים מופיעים בתחילה. איך ייתכן? היה לו לומר: עשה משתה לכל שריו ולשרי המדינות, לחיל פרס ומדי הפרתמים ולעבדיו - זה הסדר הנכון. ואילו כאן שרי המדינות בסוף.
רביעית, המילה "לפניו" נראית מיותרת: "עשה משתה לכל שריו ועבדיו חיל פרס ומדי הפרתמים ושרי המדינות" - ומהו "לפניו"?
חמישית, כתוב כאן "בשנת שלוש למלכו", ואילו אצל אסתר נאמר "ותלקח אסתר אל המלך... בשנת שבע למלכותו". האם "למלכו" ו"למלכותו" היינו הך? המלבי"ם עומד גם על זה.
ששית, למה עליו להראות את עושרו לפני כל העמים - "בהראותו את עושר כבוד מלכותו"? ומהי הכפילות "ואת יקר תפארת גדולתו"? ולבסוף: "ימים רבים שמונים ומאת יום" - אם אמרת שמונים ומאת יום, הנח לי להחליט בעצמי אם הם רבים. די היה לכתוב "שמונים ומאת יום", ואני כבר יודע שהם רבים.