י׳ תמוז

"חדר" המאתיים עשרים ושמונה בהיכל היום-יום.

יום שלישי י' תמוז ה'תש"ג.

שיעורים: חומש, בלק, שלישי, עם פירוש רש"י.

תהילים, י' בחודש, אומרים מפרק נ"ה עד פרק נ"ט כולל.

תניא, ביום הזה מסיימים את פרק י"ב בשער הייחוד והאמונה — שהוא סיום כל שער הייחוד והאמונה. השיעור מתחיל בעמוד 178 במילים "כי הן דרך משל" עד סיום הפרק במילים "חולי כנ"ל".

הפתגם היומי הוא מכתב שכתב הרבי הריי"צ באותו יום, י' תמוז, שלוש שנים קודם לכן (י' תמוז ה'ת"ש). תוכן המכתב הוא שהרבי מעורר את אחד החסידים לעזור ולסייע בעניין גדול עבור יהודי מסוים, ומביא שם שהבעל שם טוב אומר שעל אהבת ישראל צריך למסור את הנפש ולעזור לו וכו'. ובתוך הדברים מופיע התוכן שבפתגם היומי.

וכך כותב שם: "רבינו הזקן בתחילת נשיאותו אמר תורה". אחד מדברי התורה שאמר אדמו"ר הזקן בתחילת נשיאותו, "על הפסוק "מה' מצעדי גבר כוננו"" — הקדוש-ברוך-הוא מוביל את האדם אל היעד שאליו יגיע; הצעדים שהאדם פוסע בהם מתוכננים ומיוסדים על פי ה'. לאיזו מטרה מגיע האדם למקום מסוים? למה שולח הקדוש-ברוך-הוא אדם שיגיע דווקא לכאן או לשם?

הנה כך הוא אומר: "כשיהודי נקלע למקום, הרי זה מתוך כוונה שתעשה מצוה", אם הגעת למקום מסוים, הקדוש-ברוך-הוא שלח אותך לשם עם מטרה ועם כוונה, לעשות שם מצווה. איזו מצווה? "הן מצוה שבין אדם למקום" — כמו תפילין, צדקה, תפילה וכדומה — "והן מצוה שבין אדם לחבירו" — לעזור למישהו בעניין מסוים.

ואז הוא מוסיף מעלה גדולה ומיוחדת שיש ליהודי בהגיעו למקום. שהרי מי שלח אותו לשם? הקדוש-ברוך-הוא, כדי לקיים שם מצווה. יש לדעת שהרבה פעמים ישנם קשיים בביצוע, ועל כן צריך יהודי לדעת כיצד להתייחס לעצמו כשהוא מגיע למקום מסוים. וכך הוא אומר: " יהודי הוא שליח של מעלה. שליח, היכן שנמצא, הוא כוחו של המשלח" — שליחו של הקדוש-ברוך-הוא. משמעות "שליח" היא שהוא מייצג את המשלח; ולמעשה לא אתה נמצא כאן כרגע, אלא אתה "היד הארוכה" של המשלח, ובמקרה הזה המשלח הוא הקדוש-ברוך-הוא. וכמו שמול הקדוש-ברוך-הוא אין מי שיעכב בעדו שהדבר יתבצע, כך יהודי צריך לדעת שהוא כעת שליחו של הקדוש-ברוך-הוא, ושום דבר אינו אמור להפריע בביצוע. השליח, בכל מקום ובכל סיטואציה שבהם הוא נמצא, הוא כוחו של המשלח — ובמקרה זה, יהודי הוא שליחו של הקדוש-ברוך-הוא.

בסיום הפתגם הוא מוסיף: "יתרון המעלה שבנשמות לעומת מלאכים - שבנשמות זהו על-פי התורה", שהנה ישנם עוד נבראים שהם שלוחיו של הקדוש-ברוך-הוא — המלאכים, שהרי "מלאך" הוא מלשון שליח. ובכל זאת יש מעלה בשליחותו של היהודי, יותר מבשליחות המלאך. מדוע? מהי המעלה היתרה שיש בנשמות, ביהודי המבצע שליחות של הקדוש-ברוך-הוא, על פני מלאך המבצע שליחות של הקדוש-ברוך-הוא? הנשמה מבצעת שליחות הכתובה בתורה, ועל פי התורה יודע היהודי מה עליו לעשות; והתורה היא תכלית כל הבריאה. אך למלאך אין תורה לקיים, ואינו מבצע שליחות של תורה, ועל כן אין לשליחותו אותו יעד עוצמתי ופנימי שיש לשליחות היהודי הפועל על פי התורה. זוהי המעלה שבשליחות היהודי — מעלה שאפילו למלאך אין.

תוכן הפתגם, של ספר הקניין וההלכות המתאימים לפתגם היומי, ניכר מיד מכותרתם: אלו הם הלכות שלוחין ושותפין. כל ההלכות עוסקות בדיני השליח — כיצד אדם נעשה שליח או שותף — וזה בעצם תוכן הפתגם, שיהודי הוא שליחו של הקדוש-ברוך-הוא בכל מקום שהוא נמצא ובכל עניין שעליו לבצע.