"חדר" המאתיים ושישה עשר בהיכל היום-יום.
יום חמישי כ"ח סיוון ה'תש"ג.
שיעורים: חומש, קורח, חמישי, עם פירוש רש"י. תהילים, כ"ח בחודש, מפרק ק"ה עד פרק ק"ט ועד בכלל. תניא, עדיין בחלקו האחרון של פרק ז' בשער היחוד והאמונה; השיעור היומי מתחיל במילים "כי מקור" (בדף פ"ד), ומסתיים בעמוד מאה שישים ושמונה במילה "מידותיו".
הפתגם היומי, שמקורו ביידיש ונתרגמו, לקוח ממכתב שכתב הרבי הקודם בח' תמוז תרי"ט. הוא מביא שם באריכות סיפור שאירע שנתיים לאחר הסתלקות אדמו"ר הזקן (תקע"ה), בהיותו של הצמח צדק [עם כמה שאלות שהצטברו לו]. מסופר שלצמח צדק היו כמה שאלות, והוא השתוקק מאוד לראות את אדמו"ר הזקן — שכן היה רגיל לראותו גם לאחר ההסתלקות — כדי שיפשוט לו את השאלות שהצטברו לו.
מתואר שם סיפור מפורסם: בהשכמה הלך הצמח צדק לתפילה, ובדרך פגש חסיד, סוחר בשוק, ושמו רבי מרדכי אליהו. רבי מרדכי אליהו, שראהו הולך לבית הכנסת, ביקש ממנו גמילות-חסד — הלוואה של חמש-שש רובל שתסייע לו באותו יום בשוק. באותו שלב לא היה כסף בכיסו של הצמח צדק, ולכן אמר לו שאחר התפילה ייכנס אליו ויקבל.
כשנכנס הצמח צדק לבית הכנסת, עלה מיד בדעתו מאמר חז"ל על גודל עניין גמילות-חסדים, וחשב שלא טוב עשה שדחה אותו, שהרי עתה יום השוק, וכל העסקים מתחילים, ואם ימתין עד גמר התפילה עלול הלה להפסיד כמה עסקאות. לפיכך, בטרם הניח טלית ותפילין, חזר לביתו, נטל את הכסף, וביגיעה גדולה חיפש ומצא את אותו רבי מרדכי אליהו בשוק ההומה, נתן לו את הגמילות-חסד שביקש, ורק אז שב לבית הכנסת להתעטף בטלית ולהניח תפילין.
וכשסיים להתעטף בטלית ותפילין, ראה לפתע את אדמו"ר הזקן — שנתיים לאחר הסתלקותו — נכנס לבית הכנסת בפנים מאירות. אדמו"ר הזקן פנה אליו ואמר לו, לאחר כמה מילים, במשפט זה: "הנותן גמילות-חסד לאיש ישראלי בלב שלם... שערי היכלי מעלה פתוחים לפניו".
בהמשך לסיפור זה בא הפתגם היומי, וזו לשונו: "הצמח צדק בסַפרו לבנו אדוני אבי זקני מורי ורבי מאורע מחייו". [כעבור כמה שנים, בתר"ט ט"ז,] סיפר הצמח צדק לבנו, הרבי המהר"ש — סבו של הרבי הקודם — את הסיפור שסיפרנו; כאן הוא מביאו בקיצור, "מאורע מחייו", אך הכוונה לסיפור זה.
הצמח צדק סיים ואמר לרבי המהר"ש: בזה שמסייעים ליהודי בפרנסה — אפילו להרוויח בסך הכול שבעים קופיקס ("קופיקס" הוא מטבע קטן ברוסיה), כגון לעסוק במסחר של עגלים ולהרוויח שם בסך הכול שבעים קופיקות — נפעל שכל שערי ההיכלות העליונים נפתחים לפני יהודי כזה שעזר לזולת, אפילו במשהו כספי קטן. כך סיפר הצמח צדק לבנו, הרבי המהר"ש.
כעבור כמה שנים (בתרל"ט) סיפר "אדוני אבי זקני מורי ורבי" — הרבי המהר"ש — את כל הנ"ל ל"אדוני אבי מורי ורבי", הרבי הרש"ב, והוסיף על דברי אביו משפט נוסף: אף שצריך אדם להכיר את הדרך להיכלות העליונים — שכן אמרנו שכאשר עוזרים לזולת, כל שערי ההיכלות העליונים פתוחים — הרי אם אינו יודע את הדרך, אין הדבר מעכב כל כך. העיקר לעזור לזולת בלב שלם וברגש, שיהיה לו עונג מיוחד לעשות טובה ליהודי.
הרבי הרש"ב מסיים את המכתב — שעסק ספציפית בבקשה לעזור לפלוני בעניין מסוים — ואומר: "הנני כותב לידיד נפשי שר החסד", בפנותו לאחד העסקנים, ומבקש ממנו שלא ינוח ולא ישכח עד שיעשה עבורך את אותו עניין מסוים ש...