"חדר" השישים ותשעה בהיכל היום-יום.
יום חמישי כ"ט שבט ה'תש"ג.
שיעורים: חומש, משפטים, חמישי, עם פירוש רש"י.
תהילים, כ"ט בחודש, מפרק ק"מ עד וכולל פרק קמ"ד.
תניא, עדיין נמצאים בפרק כ"ה. השיעור היומי מהמילה "בייחוד" עד דף ל"ב, המסתיים במילים "כמו שכתוב במקום אחר".
מקורו של הפתגם היומי בשיחה שאמר הרבי הריי"צ. נקדים כמה מילות רקע המסופרות במקור לפני הופעת הפתגם. מסופר, מה שסיפר הרבי הרש"ב ביחס לאביו, הרבי המהר"ש: כאשר היה המהר"ש בגיל בר מצווה, גיל שלוש עשרה, נתן לו אביו — הרבי הצמח-צדק — הדרכה להתחיל ללמוד חומש עם פירוש הרמב"ן. הוא גם הדריך אותו לשלש את לימוד הרמב"ן לשלושה חלקים על פני שלוש שנים, ובתוכן יסיים את כל החומש עם פירוש הרמב"ן. לאחר מכן, בשנה השלישית, אמר לו ללמוד גם את פירוש אבן-עזרא.
ומה עם רש"י? על כך אומר הרבי הריי"צ, שאת פירוש רש"י תמיד למד — הכוונה שהפירושים הנוספים באו בנוסף על רש"י. ואז אמר לו אביו, הרבי הצמח-צדק, בשם אדמו"ר הזקן, את הפתגם שנלמד עתה על מעלת פירוש רש"י.
מה אמר אדמו"ר הזקן? אדמו"ר הזקן אמר פעם בהזדמנות שפירוש רש"י על החומש נקרא "יינה של תורה". מהו פשט הביטוי "יינה של תורה"? יש התייחסות בשיחות הרבי — כידוע, מתשכ"ד ואילך דיבר הרבי על פירוש רש"י והסביר בכל התוועדות פסוק עם פירוש רש"י — ומבאר הרבי, ש"יינה של תורה" הכוונה לפנימיות התורה, מה שנקרא "רזין דאורייתא". ברור שרש"י אומר קודם כל פשט, כפי שרש"י בעצמו מעיד על פירושו "אני לא באתי אלא לפשוטו של מקרא", אך יחד עם זאת יש בפירוש רש"י "יינה של תורה", כדברי אדמו"ר הזקן.
הרבי הדגיש פעם באחת השיחות, שלכאורה פירוש הסוד — שהוא "יינה של תורה" — והפשט הם שני קצוות: הסוד הוא העליון ביותר, והפשט הוא התחתון ביותר. ואין אומרים שבכל פירוש רש"י יש דרוש או רמז, אלא שבכל פירוש רש"י יש סוד.
את היסוד לדבר הביא הרבי ממה שכתוב בלקוטי תורה לאדמו"ר הזקן. מובא שם הפסוק "כל הנקרא בשמי ולכבודי בראתיו יצרתיו אף עשיתיו". לכאורה יש כאן שאלה: בפסוק נזכרים עולם הבריאה, עולם היצירה ועולם העשייה — ומה עם עולם האצילות, היכן הוא? מסביר אדמו"ר הזקן, שעולם האצילות מרומז במילה "אף", שהיא באה לרבות: "בראתיו יצרתיו" — בריאה ויצירה, "אף עשיתיו" — והמילה "אף" מרמזת על עולם האצילות.
לכאורה יש כאן דבר בלתי מובן בסדר הדברים, שכן עולם האצילות הוא העולם העליון מכל העולמות, וכאן יוצא שהוא נזכר סמוך ל"עשיתיו", סמוך לעשייה. אך הרבי אומר שרואים מכאן שדווקא בעשייה אפשר לקבל ולהתחבר אל האצילות — וכך גם בארבעת חלקי פירושי התורה: יש את החלק העליון ביותר, שהוא הסוד, ואת החלק התחתון ביותר, שהוא הפשט. והיכן אפשר לקבל את הסוד שבתורה? דווקא בפשט, ב"עשיתיו". כל פירוש רש"י נאמר בפשט, וזוהי הדרך לקבל את הסוד — אך אין רואים את הסוד מיד. כשאתה עומד על פירוש רש"י בחומש, אתה רואה את הפשט; האם אתה רואה מיד גם את הסוד? לא. הסוד כשמו כן הוא — סוד.
בשיחה אחרת אמר הרבי שהדבר דומה ליין — שהרי לשון אדמו"ר הזקן היא "יינה של תורה". בהערה בלקוטי שיחות חלק ה', ממש בעמוד הראשון, שואל הרבי מדוע קוראים לזה "יין", ומבאר: כשם שהיין נמצא תחילה בתוך הענבים ומוסתר בהם, וככל שהוא מוסתר בענבים זמן רב יותר הוא משתבח ונעשה טוב יותר. הרבי מביא שלכן ענבים שלא נדרכו כראוי — היין היוצא מהם אינו חזק כל כך, לפי שלא התעכב בענב זמן רב.
כך גם בנמשל, בסודות התורה הכמוסים בתוך פירוש רש"י — הם כמוסים בפנים, כמוסים בפשט. וכדי לקבלם, ככל שאתה מתייגע יותר בפשט — שהוא כמו שהיין מתעכב בענב — ככל שאתה מתייגע יותר בהבנת הפשט, כך יש לך יותר את הדרך לקבל את יינה של תורה. והרבי בשיחותיו גילה לנו פעמים רבות את יינה של תורה שבפירוש רש"י.
נמשיך את הפתגם במקומו. לאחר המילים שפירוש רש"י על החומש הוא יינה של תורה, מסביר הרבי הריי"צ מה פועל יינה של תורה — מה פועל פירוש רש"י מחמת שהוא מכיל את יינה של תורה. יש כאן ביטוי מעניין: "פותח הלב ומגלה אהבה ויראה עצמיים". מה הכוונה? קודם כל, בשיחה אחרת של הרבי הריי"צ מובא אותו רעיון בנוסח מעט שונה — שזה מגלה "אהבה ויראה פנימיים"; ובנוסח אחר — שזה מגלה "יראת שמים פנימית". יש נוסחאות שונות, ויש ביאורים על שינויי הנוסחאות, אך כאן בחר הרבי בנוסח "מגלה אהבה ויראה עצמיים".
מה הכוונה "אהבה ויראה עצמיים"? ברגש של אהבה ויראה — אהבת השם או יראת השם — יש אהבה ויראה הנולדות כתוצאה ממשהו חיצוני: התבוננת בעניין מסוים, הבנת והתעוררת ברגש. כך גם בענייני העולם: אדם מתעורר ברגש כלפי דבר מסוים, אך אין זה חלק מחייו — לא דבר שבלעדיו אינו יכול — אלא מאחר שחשב על כך והבין שיביא לו תועלת, הוא אוהב את הדבר; וכיוון שאין זה חלק ממנו, אין זה הוא עצמו, יכול הדבר גם לחדול.
אך ליהודי יש בעומק נשמתו, בעצם הנשמה, אהבה לקדוש-ברוך-הוא — זו אהבה ויראה עצמית. וכשהיא מתגלה, האהבה והיראה שלך הן באופן חזק; אין הן נעלמות, שכן זה דבר מהותי. ומה מגלה את האהבה והיראה העצמיים של היהודי? פנימיות התורה, רזין דאורייתא, שהיא יינה של תורה. כשלומדים פירוש רש"י על התורה, מתעצמים בפשט ומגלים את היין שבפנים — הדבר פותח את הלב ומגלה אהבה ויראה עצמיים. זו מתנה עצומה שיש לנו על ידי זה.
עתה משלים הפתגם את דברי אדמו"ר הזקן. לאחר שסיים לדבר על פירוש רש"י על החומש, אומר אדמו"ר הזקן שיש גם פירוש רש"י על הגמרא, שהוא אופן אחר — אותו רש"י, אך עניין ומסלול אחר. ובלשון הפתגם: "פירוש רש"י על הגמרא פותח המוח ומגלה שכל עצמי". פירוש רש"י על הגמרא פותח את מוחו של האדם ומגלה שכל עצמי; גם בשכל הדבר כן: יש שכל רגיל, שהוא שכל חיצוני — אתה יודע ומבין, או אינך מבין; אך יש שכל הנמצא עמוק עמוק בעצם הנפש, חלק החוכמה והבינה שבעצם הנפש, חלק עמוק מאוד. פירוש רש"י על הגמרא נותן לך את היכולת לגלות את כוחות השכל העצמיים הטמונים בעומק נפש האדם; רש"י על הגמרא נותן לך את הדרך לכך.
כמובן צריך להתייגע ולדייק בדבריו, אך יש לדעת שרש"י על התורה ורש"י על הגמרא הם מתנות נפלאות שמביא לנו הקדוש-ברוך-הוא באמצעות פירושו של רש"י.
אסיים בהקשר של סדר לימוד הרמב"ם. הגענו כאן לסיום ספר נשים. בספר נשים למדנו את הרמז להלכות אישות, גירושין, ייבום וחליצה ונערה בתולה, והגענו להלכות האחרונות שבו — הלכות סוטה. כפי שלמדנו, אם אתם זוכרים את הפתגם על הלכות גירושין — שדיבר על האהבה המחברת ומקשרת בין חסידים — רואים שזהו הצד ההפוך של הגירושין, הצד הרוחני והפנימי שבדבר.
גם כאן, בהלכות סוטה, יש רמז לצד ההפוך. שכן הגמרא אומרת בתחילת מסכת סוטה: "הרואה סוטה בקלקולה, יזיר עצמו מן היין" — אדם הרואה סוטה, ידע שעליו להתרחק מן היין, שכן היין והשתייה גרמו לנפילה זו. וכאן מדובר על הצד ההפוך, החיובי: כשם שיש יין גשמי המביא חלילה לנפילה, דע שיש גם יין רוחני, יין חיובי, יין טוב שאדרבה — עליך להתחבר אליו כדי להגיע לפנימיות עצם נפשך, והוא "יינה של תורה" שעליו מדובר בפתגם היומי, שהוא כנגד חלק זה של הלכות סוטה שאנו נמצאים בו.