"חדר" השישים ושמונה בהיכל היום-יום.
יום רביעי כ"ח שבט ה'תש"ג.
שיעורים: חומש, משפטים, רביעי, עם פירוש רש"י.
תהילים, כ"ח בחודש, מפרק קל"ה עד וכולל פרק קל"ט.
תניא, עדיין באמצע פרק כ"ה. השיעור היומי מהמילה "וכיוצא", עד דף ל"ב, המסתיים במילים "ברוך השם קל ונעים".
הפתגם היומי מקורו מהבעל שם טוב, כפי שנראה מיד. כפי שמתאר הרבי הריי"צ במכתבו, זהו דבר שסופר דור אחר דור, מרבי לרבי: הרבי הריי"צ אומר שסיפר לו אביו הרבי הרש"ב, ששמע מאביו הרבי המהר"ש, ששמע מאביו הצמח צדק, ששמע מהסבא — אדמו"ר הזקן, שאדמו"ר הזקן שמע זאת מתלמיד הבעל שם טוב, רבי מרדכי, שהביא דברים אלו. ונראה מה אומר הבעל שם טוב.
בכותרת כתוב "אחת מתורות הבעש"ט", המתייחסת לפסוק "כי תראה חמור". מהי המשמעות, ומה לומדים מהמילים "כי תראה חמור"? הבעל שם טוב מפרש: מלבד המשמעות הפשוטה — שיש לעזור לאדם הנמצא תחת המשא עם חמורו — אומר הבעל שם טוב: "כי תראה" אין הכוונה שתראה ותסתכל בעיניים בלבד, אלא שתתבונן בעיון טוב. במה? ב"חמור" — שהוא ה"חומר" שלך, הגוף; הצד החומרי של האדם.
וכשאדם מתבונן ב"חמור", מה הוא רואה? כפי שמפורט בתורת הבעל שם טוב, "תראה שני דברים". מהם שני הדברים? הדבר הראשון — "תראה שונאך": תראה שהגוף, החומר, הוא השונא שלך. את מי הוא שונא? את "הנשמה המתגעגעת לאלוקות ורוחניות". נשמתו של יהודי מתגעגעת לעניינים אלוקיים ורוחניים, והגוף "שונאך" — שונא את הנשמה ואת געגועיה לרוחניות. זהו הדבר הראשון שתראה, שתהיה לך מודעות אליו.
והדבר השני שתראה בראייה זו — ש"הוא רובץ תחת משאו": הגוף רובץ, ואינו רוצה לבצע את התפקיד שנתן לו הקדוש-ברוך-הוא. יש לו "משא", כלומר תפקיד — הקדוש-ברוך-הוא נתן לגוף תפקיד ומטרה: שיזדכך על ידי תורה ומצוות. הקדוש-ברוך-הוא נתן לגוף מטרה — יש תורה, יש מצוות, קיים אותן, ואז יהיה הגוף זך יותר. אך הוא "רובץ תחת משאו", דהיינו "והגוף מתעצל בקיומם" — אינו רוצה לקיים את המשימה שנתן לו הקדוש-ברוך-הוא.
מעניין שיש מאמר חסידות שאמר הרבי הריי"צ בשבת פרשת משפטים תרש"ד — השבת שבה מופיע פסוק זה — הדיבור-המתחיל "כי תראה חמור". שם מסביר הרבי הריי"צ רעיון זה בהרחבה גדולה, עם כל פרטי מחשבותיו של החלק התחתון שבאדם — מדוע אין הוא רוצה ואין הוא מוכן לשתף פעולה וכו'.
וכאן ממשיך הפסוק: מאחר שהגוף אינו רוצה, "ואולי יעלה בלבבך" — אולי יעלה בלב היהודי, בלב הנשמה: יש לי כאן עסק עם שונא, ועם מי שאינו רוצה לבצע את המטרה; ואם כן מה יש לעשות עמו? היה עולה בדעתך "וחדלת מעזוב לו" — שתחדל מלעזור לגופך להתקיים בצורה בריאה וטובה, כזו שתאפשר לו לקיים את שליחותו.
שכן אולי תחשוב שאם תתחיל בסיגופים תסייע בכך: הגוף אינו רוצה לבצע את שליחותו וממשיך להשתולל בהתנהגותו — לכן אתחיל לסגפו ולענותו, לשבור את החומריות; ואז אולי סוף סוף יבין הגוף שיש בעל-הבית לבירה זו — שהרי אולי דווקא בגלל השומן והטיפוח הוא מתנגד.
אומר הבעל שם טוב: "הנה לא בזו הדרך ישכון אור התורה". אם רצונך שהתורה תשכון בגופך, אין הדרך על ידי סיגופים ולא על ידי שבירת החומריות; אין זו הדרך ואין זו המטרה. שכן הקדוש-ברוך-הוא רוצה דירה בתחתונים — רוצה לשכון בעולם, עם הגוף — ולפיכך אין דרך נכונה בשבירת הגוף.
על כך ממשיך הפסוק ומסיים: "עזוב תעזוב עמו" — "עזוב" מלשון סיוע: תסייע למטרה ולשליחות "עמו", עם הגוף. אל תניח את הגוף בצד ותאמר "אלמד תורה באופן שהגוף לא יאכל ולא ישתה, יהיה עייף וחלילה לא בריא, ואעשה את רצון השם בלעדיו" — אין הדבר עובד כך. "עזוב תעזוב עמו", וכסיום דברי הבעל שם טוב — "לברר את הגוף ולזככו", לזכך את הגוף דווקא על ידי שיוכל לאכול ולשתות וכו', "ולא לשברו בסיגופים". אסור לשבור את הגוף בסיגופים.
רעיון זה מביא הרבי בהרבה מקומות. יש שיחה ארוכה בחלק הראשון של "לקוטי שיחות" על הפרשה המדברת באברהם ושרה, שבה מסביר הרבי שאברהם ושרה הם רמז ומשל לנשמה ולגוף: הנשמה נקראת "אברהם", והגוף נקרא "שרה". והפסוק אומר שהקדוש-ברוך-הוא אומר לאברהם אבינו "כל אשר תאמר אליך שרה שמע בקולה" — לפי הפירוש ש"שרה" היא הגוף ו"אברהם" היא הנשמה, נמצא שאומרים לנשמה: כל מה שיאמר לך הגוף — שמע בקולו. ומהו הפשט בדבר? הרבי מביא באריכות את כל תורת הבעל שם טוב ומסביר שזו בדיוק הכוונה: אם רצונך לעבוד את ה', הדבר צריך להיות עם הגוף, עם "שרה"; וכך דווקא אתה יכול לעבוד את ה', שכן חשיבותה של דירה בתחתונים היא עם הגוף.
בהקשר זה מביא הרבי באותה שיחה סיפור עם הצמח צדק, המבטא את אותו רעיון. שאלו פעם את הצמח צדק בעניין ברית מילה, כשעמדו שתי אפשרויות איזה מוהל להביא: אחת — מוהל חסידי מאוד, היודע את כל הכוונות וכתבי האר"י ז"ל וכו', אך אינו מקצועי כל כך בביצוע הברית; והשנייה — מוהל אחר, יהודי פשוט מאוד, שאינו ידען בעניינים קבליים ובסודות, אך יודע לעשות את העבודה כראוי. אמר הצמח צדק שיש לקחת את הפשוט, והסביר: בברית מילה הנוגע הוא הגשמיות — פשוט צריך לחתוך בגשמיות; ומה נוגעים כאן העניינים הרוחניים? הרבי מביא סיפור זה גם בהקשר לחיזוק הרעיון שתפקידו של יהודי הוא עם הגוף, ולא לשבור את הגוף.
לכן אל תרוץ לרוחניות על חשבון הגוף; יש לדאוג שהגוף יהיה חזק ובריא. הרבה פעמים כתב הרבי מכתבים לתלמידים שנהגו באופן כזה, ששברו את גופם. לתלמיד שלמד בישיבה בברינוא, הרב ניסן נמנוב, כתב הרבי: "לך לדבר עם הרב נמנוב, ייתכן שתעשה שם התרת נדרים; אך ברור שהתעניות שלך ומיעוט החלב והדם אינם הדרך — אכול בזמן ושמור על בריאות הגוף". וכך בהרבה מאוד מכתבים, שזהו הכיוון שצריך להיות בעבודת ה'.
נסיים ברצף שאנו רואים בפתגמי הרבי, התואם את סדר הרמב"ם. אנו נמצאים בימים אלו בספר נשים: למדנו כבר את הרמז שבפתגמים קודמים להלכות אישות, אחר כך הלכות גירושין, והפתגם הקודם היה להלכות ייבום וחליצה. ההלכות הבאות ברמב"ם הן הלכות נערה בתולה. ומה הקשר לפתגם זה? כאן אנו אומרים שהגוף שונא את הנשמה, שונא אלוקות ורוחניות, ורוצה את אהבותיו ואת אהבת הגוף. וכל הנושא הנידון בהלכות נערה בתולה הוא בדיוק על זה — על אדם שתאוות גופו גורמות לו לבצע את המפורט שם בהלכות; והכול משום שאצלו הגוף ותאוותיו תופסים מקום, ולא הנשמה והאלוקות. וכיצד נוהגים עמו שם על פי תורה כדי לתקן עניין זה — זהו בדיוק הפתגם התואם, לפי רצף הדברים, את ההלכות הללו ברמב"ם.