"חדר" המאה חמישים ושמונה בהיכל היום-יום.
יום שלישי כ"ט ניסן, י"ד לעומר, ה'תש"ג.
שיעורים: חומש, קדושים שלישי, עם פירוש רש"י. תהילים, כ"ט בחודש, אומרים מפרק ק"מ עד פרק קמ"ד ועד בכלל. תניא, נמצאים בתחילת פרק מ"ד [שהתחיל למעשה ביום הקודם]. השיעור היומי מתחיל בעמוד ס"ג במילים "אהבה רבה", ומסתיים בעמוד קכ"ו במילה "טבע".
הפתגם היומי נלקח מיומן שרשם הרבי לעצמו מדברים ששמע מהרבי הריי"צ. כאן מדובר על ספר הנקרא "ליקוטי תורה על ג' פרשיות". נקדים רקע קצר: ידוע שקיימים המאמרים של אדמו"ר הזקן על התורה בשני הספרים "תורה אור" ו"ליקוטי תורה". "תורה אור" הוא על בראשית ושמות, ו"ליקוטי תורה" הוא על ויקרא, במדבר ודברים.
בשנת תרמ"ד, כשנה וחצי לאחר הסתלקות הרבי המהר"ש, נשלח לדפוס ספר בשם "ליקוטי תורה על ג' פרשיות" — שלושת הפרשיות הראשונות של התורה: בראשית, נח ולך-לך. הספר הכיל מאמרים של אדמו"ר הזקן, אך עם ביאורים, דרושים והגהות של הרבי המהר"ש.
בפתגם היומי מביא הרבי איזה מאמר נבחר לשמש כפתיחה לאותו ספר. אין כאן המקום להיכנס לכך, וגם בפתגם אין הדבר מוזכר — ניתן למצוא במקומות אחרים פירוט רב יותר על הספר ועל הפרשה שהתעוררה סביבו, שכן בפועל הספר לא נתפשט כפי שתוכנן, והמאמרים שבו הודפסו מהצמח צדק ונכללים היום בסדרת "אור התורה". אך אין זה נוגע לפתגם היומי.
כאמור, נדבר על ההקדמה, כלומר איזה מאמר נבחר לשמש כמאמר המקדים לאותו ספר. המאמר המקדים פותח במילים "להבין עניין נפש האלוקית, הנה כתיב 'לא תאכלו'". הפסוק "לא תאכלו על הדם" נלקח מהשיעור היומי של יום שלישי פרשת קדושים — קשר לפתגם ליום זה דווקא. המאמר פותח בכך שכדי להבין את עניין הנפש האלוקית מקדים את הפסוק "לא תאכלו על הדם", ומסביר את כל העניין.
מהו מקורו של המאמר וסיפורו? הוא מאמר שאמרו אדמו"ר הזקן לפני הצמח צדק — מאמר של אדמו"ר הזקן שאמרו לפני נכדו, הצמח צדק [שהיה נכד אדמו"ר הזקן]. לאחר שאמרו, "וחזרו הצמח צדק לפניו" — הצמח צדק חזר לפני הסבא את המאמר ששמע ממנו.
ואז נתן הסבא, אדמו"ר הזקן, משימה לצמח צדק: "תן את טעמה" — כלומר, הסבר את המאמר, הוסף לו טעם והסבר. וכך קיבל הצמח צדק משימה לקחת את המאמר ששמע וחזר לפני הסבא, ולהסבירו.
"ויכתוב הצמח צדק ההנחה" — הצמח צדק כתב על הדף את כל המאמר ששמע מהסבא. וכיוון שקיבל הוראה להוסיף טעם והסבר, הכניס בהגהות שבמוקף [בסוגריים], בכל קטע של המאמר, הסבר משלו. כך שבמאמר ניתן היה להבחין מה הם דברי אדמו"ר הזקן ומה התוספות וההסברים שהוסיף הצמח צדק.
"רבנו עבר על ההנחה" — אדמו"ר הזקן עבר על כל מה שכתב הנכד, "וציווהו להכניס ההגהות בפנים המאמר". הוא הורה לו שלא ישאיר את הסבריו בסוגריים בפני עצמם, אלא יכניסם לתוך המאמר — כך שהלומד לא יבחין כלל מה הם דברי אדמו"ר הזקן המקוריים ומה תוספת ההסבר של הצמח צדק. ציווה שההגהות שהוסיף לא יישארו במוקף, אלא ייכנסו כחלק אינטגרלי מהמאמר עצמו.
על פי הצעת אדוני אבי מורי ורבי — הרבי הרש"ב — נבחר מאמר זה בתור הקדמה ל"ליקוטי תורה". את הספר "ליקוטי תורה על ג' פרשיות" רצו להדפיס כשנה וחצי לאחר הסתלקות הרבי המהר"ש, ובנו וממלא מקומו היה הרבי הרש"ב. הרבי הרש"ב הציע שכאשר מדפיסים ספר זה — הכולל מאמרי אדמו"ר הזקן עם הגהות אביו הרבי המהר"ש — תהיה ההקדמה לספר המאמר שכתב הצמח צדק על פי הוראת אדמו"ר הזקן. זהו הפתגם היומי המתייחס לנקודה זו.
בכל הזמן אנו מחפשים את ההקשר ל"יד החזקה" של הרמב"ם. אנו נמצאים בספר עבודה, בהלכותיו האחרונות — הלכות מעילה. בפתגם הקודם, שנקרא ביום הקודם, היינו בהלכות יום הכיפורים, וההלכות שאחריהן, שבהן מסיים הרמב"ם את ספר העבודה, הן הלכות מעילה.
בסוף הלכות מעילה, בהלכה האחרונה, נותן הרמב"ם את התקציר, הסיכום וההוראה מהלכות מעילה, ובלשונו: "ראוי לאדם להתבונן במשפטי התורה הקדושה" — ראוי לאדם להתבונן בדברים שהתורה אומרת, "ולידע סוף עניינם כפי כוחו" — ולהסבירם כמיטב יכולתו, לתת להם טעם והסבר. והוסיף: "דבר שלא ימצא לו טעם ולא ידע לו עילה" — אם לא ימצא לו טעם, "אל יהי קל בעיניו". כלומר, אל תחשוב שאם לא הבנת הרי הדבר חלילה קל בעיניך, אלא תתאמץ — ראוי לאדם להתאמץ למצוא טעם לעניין.
זהו בדיוק תוכן הפתגם היומי, שבו אומר אדמו"ר הזקן לצמח צדק להכניס טעם כדי שיהיה הדבר מובן ומוסבר — בדיוק תוכן ההלכה האחרונה של הלכות מעילה ברמב"ם.