"חדר" המאה חמישים ותשע בהיכל היום-יום.
יום רביעי ל' ניסן, ראש חודש, ט"ו לעומר ה'תש"ג.
שיעורים: חומש, קדושים, רביעי, עם פירוש רש"י. תהילים, ב-ל' בחודש אומרים את הפרקים האחרונים, מפרק ק"מ עד פרק ק"נ ועד בכלל. תניא, פרק מ"ד. השיעור היומי מתחיל בעמוד מאה עשרים ושש במילים "ועפים", ומסתיים באותו עמוד במילים "וצרפה אחרי".
הפתגם היומי נלקח ממכתב שכתב הרבי הריי"צ בכ"ד ניסן ת"ש, המופנה לחסיד רבי עזריאל סלונים. הלה שאל את הרבי היכן נכון לקיים את ההתוועדויות: יש מעלה בקיום ההתוועדויות בבית פרטי, ויש מעלה בקיומן בבית הכנסת — ומה הסדר הנכון?
הרבי משיב לו, וכאן בא ציטוט מן המענה: "ההתוועדות של סעודה שלישית, של שבת מברכים, ושל 'יום הדקדוכרא'" — יום שראשי חודשים או מועדי אנ"ש, כגון י"ט כסלו וכדומה — "כל ההתוועדויות הללו צריכות להתקיים בבית הכנסת; ואילו ההתוועדות ד'מלכא דמלכא' — אצל אנ"ש שיחיו בבתיהם הפרטיים".
ומהי הסברה בכך שדווקא "מלכא דמלכא" בבית הפרטי? ניתן לבאר על יסוד דברי הרבי בליקוטי שיחות (חלק ל"ו, פרשת בשלח), בשיחה על "מלכא דמלכא", שם אומר הרבי כי עניינה של סעודת "מלכא דמלכא" הוא להמשיך את קדושת השבת גם אל ימי החול, אל סעודת החול. אף כאן זהו התוכן: הבית הפרטי לעומת בית הכנסת הוא כמקום החול לעומת מקום הקודש, וכל הרעיון של "מלכא דמלכא" הוא להמשיך את הקדושה גם בחול. לכן מתאים, לכאורה, שההתוועדויות של "מלכא דמלכא" יתקיימו בבתים הפרטיים.
מעניין שבאגרות קודש של הרבי הריי"צ, באותו יום עצמו שבו נכתב מכתב זה (כ"ד ניסן), יש עוד מכתבים בנושא. למשל, הוא כותב באותו יום לחסידים בירושלים, [הרב מוישה ובר והרב אהרן מאיר שקוין]: "נחת רוח גדול שבעתי מקביעות התוועדותם בכל מוצאי שבת קודש אצל אחד מידידיי, חבריהם יחיו". הרי שהרבי מעודד מאוד את קיום ההתוועדות דווקא בבתי האנשים.
כנראה היה בין החסידים בירושלים דיון כיצד נכון לנהוג, וייתכן שהרב סלונים שאל את הרבי מה הנכון; והרבי השיב באותו יום בהודיה על מה שהם עושים, לפי שכך אכן צריך להיות.
אך לשלמות העניין, מעניין שהרבי [מלך המשיח] כתב מכתב (באגרות קודש, בערך חודש טבת תשט"ו) לבנו של הרב סלונים, שקיבל את מכתבו של הרבי הריי"צ, ובו הסתכלות מעט אחרת. וזה לשונו: "אודות קביעת מקום התוועדות אם בבית הכנסת או בבית של אחד מהאנשים" — כלומר הבן שאל את הרבי אותה שאלה שאביו שאל את הרבי הריי"צ. והרבי מאריך, ואביא משפט מהמשך המכתב: "מזה ומזה אל תנח ידך, ולעשות לסירוגין, ואי אפשר לקבוע מסמרות".
דהיינו, הרבי לא קבע — כדרך שקבע הרבי הריי"צ באופן קבוע — אילו התוועדויות צריכות להתקיים בבית ואילו דווקא בבית הכנסת, אלא אמר ש"אי אפשר לקבוע מסמרות". כנראה שהדבר תלוי בהזדמנויות, במקומות ובזמנים — "מזה ומזה אל תנח ידך", פעם כך ופעם כך. מעניין אם הקביעה השתנתה, או שמדובר בעניין אישי לאותו חסיד; אך על כל פנים, לשלמות הידיעה, זוהי תמונת העניין.