"חדר" השלוש מאות שבעים ושישה בהיכל היום-יום.
יום רביעי י"א כסלו ה'ת"ש.
שיעורים: חומש, וישלח, רביעי, עם פירוש רש"י.
תהילים, י"א בחודש, אומרים מפרק ס' עד פרק ס"ה כולל.
תניא, ממשיכים בקונטרס אחרון. השיעור היומי בקטע הרביעי של קונטרס אחרון, ואנו כבר בחלק האחד-עשר של קטע זה. השיעור בעמוד 316, מתחיל במילה "והטעם" ומסתיים במילה "וגמרה".
בשיעור היומי כמה הגהות שהגיה הרבי הרש"ב על הסידור. מהו הסידור? יש סידור הנקרא "סידור עם דא"ח" — סידור עם מאמרי חסידות. זהו למעשה הספר הראשון ממאמרי אדמו"ר הזקן, שהדפיס בנו של האדמו"ר האמצעי שלוש שנים לאחר הסתלקות אביו, והיה זה הספר הראשון שהדפיס. אלו מאמרים מיוחדים מאוד שהיה אדמו"ר הזקן אומר בכל שבת ביחידות לבניו, וגם יחידי סגולה בודדים מן החסידים הורשו להיות נוכחים באותו מעמד. האדמו"ר האמצעי אסף את המאמרים הללו, שהם על סדר התפילה, והם מודפסים בספר הנקרא "סידור עם דברי אלוקים חיים" — ובקיצור "סידור עם דא"ח".
כאן בפתגם היומי מביא הרבי ארבע הגהות של הרבי הרש"ב על הסידור, במאמרים שונים, כפי שנראה בפירוש. הוא אומר: "מהגהות אאמו"ר [אדוני אבי מורי ורבי] על הסידור [סדר התפילה] עם דא"ח".
ההגהה הראשונה בחלק א', בדיבור המתחיל "ברוך עושה בראשית", בדף צ"ט עמוד א'. כאן צריך להיות תיקון, שכן המאמר שעליו מדובר אינו דיבור המתחיל "ברוך עושה בראשית", אלא דיבור המתחיל "ברוך שאמר והיה העולם". נקרא את הלשון שבפתגם ונסביר מעט את הרקע. במאמר היה כתוב: "מה שאין כן בחינת רדל"א" — "רדל"א" ראשי תיבות "רישא דלא אתיידע", דרגה אלוקית נעלית מאוד. והרבי הרש"ב מגיה שיהיה כתוב: "ומעתה יובן פירוש וענין בחינת רדל"א".
מהו תוכן התיקון? באותו מאמר, "ברוך שאמר והיה העולם", אומר אדמו"ר הזקן בפתיחתו שכוונות "ברוך שאמר" הן בדרגת רדל"א — "רישא דלא אתיידע", דרגה נעלית מאוד. הוא מסביר מהו פירוש "דלא אתיידע", ואומר שיש להבין מהו שורשה של בחינה זו. הוא מבאר באריכות שיש דרגות שונות; מביא את דרגת הכתר, שעליה יש לפחות ידיעת המציאות, ומביא משל מנפש האדם, שיש בה בחינות מסוימות שאיננו מבינים בדיוק מהן, אך לכל הפחות יש לנו הוכחות שהדבר קיים. אך בחינת רדל"א — לא זו בלבד שאין אתה מבין את הדרגה, אלא אף אינך יודע כלל על מה מדובר.
לאחר שנתן את ההקדמה על דרגה שיש עליה ידיעת המציאות, וברצונו לדבר על בחינת רדל"א — כאן בא התיקון. במקום הלשון "מה שאין כן בחינת רדל"א", יהיה כתוב "ומעתה יובן פירוש ועניין בחינת רדל"א". מהו הדגש שבתיקון? שהנושא העיקרי של המאמר הוא להסביר את דרגת רדל"א ולדבר עליה, ואין לחשוב שהמאמר בא לבאר גם את הדרגה הנמוכה וגם את הגבוהה. אם הוא מביא את הדרגה הנמוכה, אין זה אלא כהקדמה; אך הנקודה העיקרית של המאמר היא "ומעתה יובן הפירוש והעניין של בחינת רדל"א". זהו התיקון הראשון.
התיקון השני — נקרא תחילה את הלשון ואז נסביר. בחלק ב' של הסידור, בדיבור המתחיל "עת עגל", בדף פ"ח בעמודה הרביעית. מה שכתוב שם במאמר הוא "לרבנן והלכה כרבי יהודה שבירך", והלשון נתקן. מהו התיקון? למעשה כבר האדמו"ר האמצעי עשה תיקון זה, והרבי העתיקו: "לרבנן אם בירך".
על מה מדובר שם? במאמר "עת עגל" מדובר על שרו של עשו — המסמל את לעומת-זה של הקליפה — שפגע בירך יעקב. על פי פנימיות מבואר שהקליפות יכולות לינוק מן הקדושה רק מבחינת ההוד ולמטה, שהוא סוף הספירות ולמטה; והירך הוא כנגד ההוד, ולכן פגע שרו של עשו בירך יעקב. והנה, בחלוקת הספירות לקו ימין ולקו שמאל, באיזה קו נמצא ההוד? ההוד נמצא בצד שמאל — בינה, גבורה, הוד, שראשי התיבות הידועים שלהם "פג"ה".
עתה, אם המלאך פגע (על פי קבלה בהוד) בירך — נחשוב באיזו ירך מדובר. הרי בעקבות פגיעת המלאך יש את איסור אכילת גיד הנשה; ובאיזו ירך נוהג איסור גיד הנשה, בימין או בשמאל? יש בכך מחלוקת: רבי יהודה סובר שאך ורק בימין, וחכמים אומרים שגם וגם. במאמר מבואר שהביאור הפנימי של פגיעת שרו של עשו מבחינת ההוד מתאים גם לדעת חכמים וגם לדעת רבי יהודה, ומסביר שם על פי קבלה, שכן לעתים יכול ההוד להיות בימין ולעתים בשמאל.
עתה נבין את התיקון. כשקוראים את המאמר לפני התיקון, מובן שהביאור מתייחס רק לשיטת רבי יהודה, הסובר שהוא בימין, ולכן בתחילה היה כתוב "לרבנן", ובגמרא יש מחלוקת בין רבי יהודה לרבנן, ואז היתה שם התוספת "והלכה כרבי יהודה שבירך" — שממנה מובן שהביאור הולך רק לפי רבי יהודה. מהו התיקון? שיהיה כתוב "בין רבי יהודה לרבנן אם בירך ימין או לא", ולפי זה יוצא שאין הביאור שבמאמר בא למקד כמי ההלכה ודווקא כדעת רבי יהודה, אלא הביאור מתייחס לשתי הדעות. וזה יהיה גם תוכן התיקון הבא.
התיקון הבא הוא שם, באותו מאמר. במודפס כתוב "דעת רבי יהודה וכן האמת" — במאמר כתוב שגיד הנשה הוא בירך ימין לפי דעת רבי יהודה, "וכן האמת". מהו התיקון בפועל? "הועבר קו על התיבות "וכן האמת"" — נמחקו המילים "וכן האמת". היינו, שוב, שאין המאמר בא להכריע כמי ההלכה, ושההסבר יהיה רק לדעת רבי יהודה, אלא ההסבר אמור להתייחס לשתי הדעות. זהו תוכן התיקון.
נראה את התיקון האחרון, הרביעי. שם, באותו מאמר, בדף ט"ט בעמודה הראשונה, באות א'. במודפס היה כתוב "התור דנקודים", ונתקן: "התור דעקודים". בדרך כלל ידוע בקבלה שעולם התוהו נקרא "נקודים", ועולם העקודים גבוה יותר. וכאן תוכן התיקון הוא שבאותו מקום צריך הלשון להיות "התור דעקודים". צריך אמנם להבין את ההסבר, שהרי בדרך כלל עניין העקודים נעלה יותר; אך זהו התיקון, ויש לעיין במאמר מבפנים כדי להבין כיצד הדבר מתיישב בתוכן העניין.
נסיים בנקודה מעניינת, להזכיר נשכחות. כזכור, ב"היום-יום" מה' טבת עד כ' תמוז ראינו לכל אורך הפתגמים, ברובם, שהרבי מרמז את תוכן הפתגמים ליד החזקה לרמב"ם לפי הסדר, והדבר פסק בכ' תמוז. בכ' תמוז מסתיים למעשה הספר הארבעה-עשר ברמב"ם, ומכ' תמוז עד כאן, עד י"א כסלו, לא היו רמזים לרמב"ם. מכאן, מי"א כסלו, אנו באים כבר לימים האחרונים של לוח ה"היום-יום", ובימים אלו, מכאן ועד סוף הלוח, יהיו הרמזים לספר האחרון ברמב"ם — ספר שופטים. ההלכות הראשונות בספר שופטים הן הלכות סנהדרין. וכאן הרמז: הנושא של "רבנן", שדעתם היא זו שאליה מתייחס תוכן הביאור במאמר, מרמז לעניין הסנהדרין — שהוא כינוי כללי ל"רבנן" — וזה הרמז להלכות סנהדרין שבספר שופטים ברמב"ם.