"חדר" השלוש מאות שבעים ואחד בהיכל היום-יום.
יום שישי ו' כסלו ה'תשד"מ.
שיעורים: חומש, ויצא, שישי, עם פירוש רש"י.
תהילים, ו' בחודש, מפרק ל"ה עד פרק ל"ח כולל.
תניא, ממשיכים בקונטרס אחרון, עדיין בקטע הרביעי של קונטרס אחרון — בחלק השישי של אותו קטע. השיעור היומי מתחיל בעמוד 312 במילים "ועוד זאת", ומסתיים בדף קנ"ז במילים "לא יראו".
הפתגם היומי הוא ממכתב שכתב הרבי הריי"צ בח' אלול תרצ"ו. זהו פתגם בפני עצמו, הרלוונטי לכל יהודי, יהיה באיזו בחינה ודרגה שיהיה, שכן הוא מדבר על משמעותה של קריאת שמע שעל המיטה שאדם אומר בסוף היום — מהו חשבון הנפש ומהי ההתבוננות שעליו לחשוב בכל יום.
ניתן מעט רקע ספציפי: המכתב פונה לרב מסוים, רב מורה-הוראה ורב קהילה. הרבי הריי"צ מסביר לו שחשבון הנפש שבקריאת שמע של כל אחד הוא לפי רמת אחריותו במשך היום, ומדבר על האחריות — וממילא ההתבוננות שבקריאת שמע שעל המיטה — של רב קהילה. והוא כותב שיצטט לו דבר ששמע מאביו, הרבי הרש"ב, שאמר פעם לרב בשנת תרס"ט.
וכך הוא אומר לו: מהי קריאת שמע שעל המיטה? על האדם להתבונן כיצד עבר עליו היום — לחשוב מה היו הדברים הטובים שאירעו היום, מה היו הדברים הלא-טובים, ומה היו הדברים הרעים; בכל זה על האדם להתבונן. ואז הוא אומר שיש סוגים שונים של אנשים: יש בעלי עסק, ויש יושבי אוהל, ובכללם שמש, שוחט, מלמד ורב, ולכל אחד מפרט איזה חשבון נפש עליו לעשות. וכך מובנת המשמעות של חשבון הנפש.
וזה הפתגם היומי, ותרגום לשונו: "אאמו"ר [אדוני אבי מורי ורבי - הרש"ב] אמר: קריאת-שמע שעל המיטה היא בזעיר אנפין כהווידוי שבטרם צאת הנפש מהגוף", קריאת שמע שעל המיטה בלילה דומה לווידוי שהאדם צריך לומר לפני הסתלקותו מן העולם, לפני צאת הנפש מן הגוף; אותו רעיון.
ומה ההבדל בין הווידוי שלפני צאת הנשמה מן הגוף לבין קריאת שמע שאדם אומר בכל לילה? "אלא שאז", כשאדם אומר וידוי בשעה שהנשמה עומדת לצאת מן הגוף, לפני פטירתו — "עוזבים לגמרי את היריד", המשל הוא לעולם כיריד, מקום שבו קונים ומוכרים ומרוויחים, ולעתים מפסידים. וכשאדם עושה חשבון נפש לפני הפטירה, הרי הוא כמי שכבר עוזב את היריד; נגמר הסיפור, ואם מגיע הוא למסקנה שדבר-מה לא היה כשורה — כבר מאוחר מדי, אין מה לעשות, שכן הוא עומד בפתח היציאה מן היריד.
"תם מסחר של "היום לעשותם"" — המסחר שעליו נאמר בתורה "היום לעשותם" ולמחר לקבל שכרם; ה"היום לעשותם" מסתיים, המסחר נגמר. כך הדבר בקריאת שמע שלפני הפטירה. "ובקריאת שמע שעל המטה שבכל לילה עדיין נמצאים בעצומו של היריד" — אבל בקריאת שמע שעל המיטה שאדם אומר בכל לילה לפני השינה, עדיין אתה נמצא באמצע היריד, באמצע העסקים; מחר, בעזרת השם, תקום ליום חדש, ועודך באמצע היריד. "ועוד אפשר לפעול" — אתה עוד יכול לפעול ולתקן; אמנם אינך יכול להשיב את היום שחלף, אך יכול אתה לתקן דברים שנעשו שלא כשורה.
ואז מסיים הרבי הריי"צ במכתב — וכאמור, מביא ביטויים לכל אחד ואחד, אך מעניין שבסיום המכתב מתייחס אל הרב ואומר: "ממך יתבעו", שכן הרב אחראי ומחויב על כל מה שאינו טוב בכל הקהילה ובכל הדברים. ואז הוא מוסיף לו עוד פרטים מעשיים, כל מיני דברים שעליו לעשות.
ואולי לסיום אפשר להתבונן מדוע שיבץ הרבי פתגם זה כאן, בו' כסלו. מקורו של מכתב הרבי הריי"צ בחודש אלול — החודש שלפני ראש השנה וחשבון הנפש — והוא מכניס אותנו לעניין זה. גם אנו נמצאים כאן לפני "ראש השנה לחסידות", בימים הסמוכים לי"ט כסלו, בסוף הלוח. וכעין אלול שלפני ראש השנה, מכניס אותנו הרבי לחשבון הנפש שעל האדם לעשות — כיצד נראית שנתו החסידית, וכיצד נהג עם עצמו ועם אחרים. זהו תוכנו של הפתגם.