"חדר" המאה שמונים ואחד בהיכל היום-יום.
יום חמישי כ"ב אייר, ל"ז לעומר, ה'תש"ג.
שיעורים: חומש, פרשת בחוקותי, חמישי, עם פירוש רש"י. תהילים, כ"ב בחודש, פרק ק"ו ופרק ק"ז. תניא, ביום הזה מתחילים פרק נ' מתחילת הפרק, מהמילה "והנה", והשיעור מסתיים בעמוד ק"מ במילים "חס ושלום".
מקורו של הפתגם היומי במכתב שכתב הרבי הריי"צ בכ"ב אייר ת"ש. חסיד אחד כתב לרבי מתוך רגשי אהבה שהוא חפץ לדעת בכל עת משלומו. הרבי מגיב לו: "עליך לדעת שזו גם משאלתי — לדעת את שלום אנשי שלומנו ובני ביתם בפרטיות, הנהגתם ואורחות חייהם, בגשמיות וברוחניות". ובהמשך לכך הוא מביא דבר שאמרו החסידים הראשונים בהתוועדותם, והוא הפתגם היומי.
לפני הציטוט מסופר שישבו החסידים ודנו ביניהם: מה חידש אדמו"ר הזקן? הקדימו ואמרו: תורה — לא הייתה חסרה להם, שכן למדו הרבה ובאופן יסודי, ולא בזה התבטא החידוש. עבודת ה' — הם לא ידעו שיש בה צורך, ולכן לא הרגישו בחסרונה, ולא בזה החידוש. גשמיות — לא היו להם מותרות ולא היה בהם צורך. אם כן, מה חידש? ועל כך בא הפתגם.
וזו לשון הפתגם: "פעם אחת התוועדו החסידים הראשונים בשנת תקמ"ד עד תקמ"ז", ותוכן שיחתם היה — על מה חידש הרבי, כוונתם לרבנו הזקן: "דער רבי האט אויפגעטאן" — הרבי פעל וחידש הרבה, שאיננו לבד, איננו בבדידות. בעבר הגאון, הרב, היה בפני עצמו, סגור וענייני בתוך עצמו, "און די תלמידים זיינען אויך געווען אליין" — וממילא גם התלמידים היו לבדם. כלומר היה מרחק בין הרב, הגאון, לבין התלמידים.
ומה היה החידוש שבו יצא הרבי בדרך החסידות? "די גרויסער געטליכער אויפטו" — החידוש האלוקי העצום, "אז דער רבי איז ניט אליין און חסידים זיינען ניט אליין" — שהרבי אינו לבד, והחסידים אינם לבד. כלומר, יש ביניהם חיבור פנימי ממש.
מעניין להשלים, שבשנת ההסתלקות של הרבי הריי"צ כתב הרבי מכתב לשליח במרוקו (חודש חשוון תשי"א). השליח כתב לרבי שהוא מרגיש בודד וגלמוד ושנופלת עליו חולשה גדולה. הרבי כותב לו שהרגשה זו היא "מצד היצר".
ואז הוא מביא לו את הפתגם הזה — שהרבי אינו לבד, ושהחסידים אינם לבד. ומוסיף הרבי, שדבר זה נכון בכל הרביים; אף שאמרוהו על אדמו"ר הזקן, במיוחד אמור הוא ברבי הריי"צ, שכתב בעצמו לאחר הסתלקות אביו שרועי ישראל לא יעזבו את צאן מרעיתם — ובכך פסק גם על עצמו. הוא נמצא עם כל מי ששייך וקשור אליו, ובמיוחד עם העוסקים בשליחותו, ובפרטי-פרטיות בשליחות להפיץ את המעיינות חוצה. הרבי נמצא עמך כל הזמן, ואין להרגיש בודד וגלמוד.
אולי נוכל להוסיף עוד נקודה: הרבי דיבר במוצאי פסח שני תש"י, שלושה חודשים לאחר הסתלקות הרבי הריי"צ, ואמר שכל מי שזכה לראות את הרבי — פעמים רבות או אף פעם אחת — מי שזכה לקבל ממנו מכתב, ומי שזכה ללמוד ממאמריו ומשיחותיו, ההתקשרות עמו נשארת בכל תוקף. שכן הרבי אינו לבד, ואתה אינך לבד, אלא הוא נמצא עמך כל הזמן, חושב עליך, מברך אותך ודואג לך בכל פרט ופרט. זהו החידוש הגדול שגילה וחידש אדמו"ר הזקן בדרך החסידות המיוחדת.