"חדר" המאה שבעים ושניים בהיכל היום-יום.
יום שלישי, י"ג אייר, כ"ח לעומר, ה'תש"ג.
שיעורים: חומש, פרשת בהר, שלישי עם פירוש רש"י. תהילים, י"ג בחודש, מפרק ס"ט עד פרק ע"א ועד בכלל. תניא, פרק מ"ח; השיעור היומי מתחיל בעמוד קל"ד במילים "וככה ממש", ומסתיים בעמוד ס"ח [קל"ח] במילה "ותכלית".
לפני הפתגם מביא הרבי הנהגה: "במנחה אומרים תחנון". מהו הדגש שבאמירה זו? כיוון שי"ג אייר הוא היום שלפני י"ד אייר, שהוא, כידוע, פסח שני. בדרך כלל אנו יודעים שכאשר נמצאים בערב יום חג, ואפילו בערב ראש חודש, אין אומרים תחנון במנחה שביום שלפניו. לכאורה, אם י"ד אייר הוא פסח שני, הרי שבמנחת י"ג אייר, שהוא היום הקודם, כבר לא היה צריך לומר תחנון.
אף על פי כן, גם בסידור, ברשימת הימים שאין אומרים בהם תחנון שלפני "למנצח", אומר אדמו"ר הזקן שבי"ג אייר כן אומרים תחנון במנחה. ומהי הסיבה לכך? כיוון שהחג של י"ד אייר, שהוא בגלל הקרבת קרבן פסח שני, מתחיל רק מחצות יום י"ד באייר. ממילא מנחת י"ג היא עדיין מוקדמת מדי, ולכן כן אומרים תחנון בי"ג אייר. זהו הדגש שבהנהגה.
לאחר מכן בא פתגם קצר, שמקורו במכתב שכתב הרבי הריי"צ בי"ג ניסן בשנת תרצ"ה [תשט"ה]. המכתב עצמו מעניין: הרבי כתבו ליהודי לאחר שכחמישה חודשים לא היה בביתו. הרבי הריי"צ התגורר אז בוורשה, ובמשך כחמישה חודשים שהה בווינה לצורך רפואה. כאשר חזר הביתה, מצא מכתבים שהתקבלו במשך אותם חודשים, והוא מתייחס לאחד המכתבים שכתב לו חסיד.
באותו מכתב שאל החסיד שאלה קצרה בענייני נטילת ידיים — מדוע נוטלים ידיים לפני האכילה בשבת, על פי הביאור הפנימי של נטילת ידיים; שאלה בחסידות. הרבי הריי"צ משיב לו שכל כך יקרה בעיניו התעניינותם של חסידים בתורת החסידות, שלכן יסביר לו בהרחבה את כל המושג של נטילת ידיים בפרט ועבודת האדם בכלל. המכתב ארוך — כחמישה־שישה דפים — רק כדי להגיע לאותו הסבר נקודתי, וממש בפתיחתו הוא מביא את הפתגם הנוכחי.
וכך כתוב שם: "רבנו הזקן באותן השנים שהיה אומר מאמרים קצרים". ידוע שבתחילת שנות נשיאותו של אדמו"ר הזקן היה אומר מאמרים קצרים מאוד, וכפי שמתאר הרבי הריי"צ במקומות שונים, היה אומרם בהתלהבות גדולה, "בלהב שלהבת, בניגון געגועים" — אמרות קצרות מאוד.
אחת מן האמרות הקצרות שאמר באותן שנים, אמר אדמו"ר הזקן כך [הדבר נאמר פעמים רבות בשם המגיד ממעזריטש; כאן לא נכתב בשמו]: "דע מה למעלה ממך". זהו לשון שב"פרקי אבות". לפי פשט המשנה, מילים אלו הן הקדמה להמשך — "דע מה למעלה ממך", ומה אכן יש למעלה ממך? — שכן בהמשך נאמר "ועין רואה ואוזן שומעת" ו"כל מעשיך בספר נכתבים".
אך כאן אומרת האמרה שהמשפט "דע מה למעלה ממך" הוא אמירה בפני עצמה, וכבר בו נאמר הכול, ולא רק כהקדמה למשפט הבא. מה אומר משפט זה? "דע, כי כל מה שיש למעלה, כל מה שקורה למעלה בעולמות העליונים, בפרצופים ובספירות העליונות".
מהם הפרצופים העליונים? ידוע שכל בחינה שהיא התכללות של כמה ספירות יחד, נקראת בחסידות "פרצוף", על דרך משל שבאדם: הפנים, הפרצוף, הם מקום שכלולים בו חושים רבים יחד — מיזוג של ראייה, שמיעה, ריח ודיבור, כל החושים כלולים בפרצוף אחד. לכן בחסידות, כשמדברים בספירות העליונות ויש בחינה שיש בה התכללות ומיזוג של כמה ספירות יחד, קוראים לזה "פרצוף".
והוא אומר: כל מה שקורה למעלה בפרצופים ובספירות העליונות, הכול הוא ממך, הכול תלוי בך, ביהודי, הכול מושפע ממעשה האדם. האדם הוא הכללי שבבריאה, שהיא תלויה בעבודתו, ולכן לכל מה שהאדם עושה יש השפעה אלוקית גדולה מאוד. זו הייתה כל התורה שאמר אדמו"ר הזקן במאמרים הקצרים.
באחת השיחות של הרבי הריי"צ הוא מוסיף על כך תיאור מפורט, ואומר כך: "עד קצה האצילות ממתין לדבר תורה של יהודי, מלאכי מעלה ממתינים לברכו של יהודי, האדמה שדורכים עליה ממתינה מאז בריאת העולם שיהודי יעבור ויאמר כאן פרק תהילים, או ששני יהודים יעברו וידברו ביניהם בדברי תורה". כל העולם, למעלה וגם למטה, ממתין לעבודת האדם ולמה שהיא פועלת. זהו בעצם תוכן האמרה.
שאם לא כן, ובנוגע לעניין המאמרים הקצרים בלבד — עד מתי נמשך הדבר? אדמו"ר הזקן אמר מאמרים קצרים, ולאחר מכן השתנה הסדר, והחל לומר מאמרים ארוכים עם ביאורים ארוכים. זה השתנה לאחר שחזר מפטרבורג, מן המאסר, בפעם השנייה בשנת תקס"א; אז החל לומר מאמרים ארוכים, ונהיה סדר חדש.
מכאן האמירה הידועה "מאמרים שלפני פטרבורג" ו"מאמרים שלאחרי פטרבורג": לפני כן היו מאמרים קצרים וממוקדים, ולאחר מכן החל סדר אחר, של הרחבה גדולה ומאמרים באריכות. אפשר למצוא ב"ליקוטי תורה" עדיין מאמרים קצרים מאוד, שהם מן המאמרים שלפני פטרבורג, אך רוב המאמרים הם מן התקופה שלאחר מכן, והם ארוכים הרבה יותר.